עלון אינטרנטי לנושאים אקטואליים בתחומי:מסורת ישראל, עם ישראל וארץ ישראל

קוראים נכבדים !
נשמח להערות על העלון, נודה לכם אם תכתבו אותן בסוף העלון בפרק המכונה: הערה, לאחר הכתיבה הקישו "פרסם תגובה"
כמובן, אגיב על כך אם יהיה לי מה לומר.
בכל מקרה, טוב שהקוראים יידעו שבערך יש פרטים הטעונים השלמה והבהרה.

כל הפרטים הנכללים בדף זה, כמו בשאר הדפים, נועדו ללימוד ולמחקר - אין לעשות בהם שימוש מסחרי.
אם מישהו סבור שיש בכך פגיעה בזכויות יוצרים - הוסיפו הערה על כך מטה והתוכן יימחק מייד

ב"ה אור ליום כ"ג באדר תשע"ג

אקטואליה[]

מכת הארבה בארץ ישראל[]

מקורות מצריים: נחילים של עד עזה לישראל תוך 48 שעות .

פקידי הניטור במימשל החקלאי בצפון הסיני דיווחו כי הנחילים נראו פולשים ממערב והגיעו כבר לעיר הצפונית של בייר אל עבד סיני. הממשל מנסה להדביר את הארבה בצפון הסיני ומטפל בלהקות הארבה שעוברות ממקום למקום במהירות רבה בגלל הרוח. הם מצפים להופעת נחילי ארבה לרצועת עזה ובדרום ישראל תוך 48 שעות

ב-1827 תואר רעב בארץ ישראל עקב ארבה: "הכביד חרפת רעב, שאשתקד עלה הארבה ויכס את עין הארץ.. וכל העם מקצה נודדים ללחם".

חוקר הארץ אדוארד רובינסון סיפר כיצד נעשו נסיונות נואשים לשרוף שדות כדי להשמיד את הארבה בעת הגעתו ב-1838, אך אף על פי כן הוא כיסה את פני הארץ.

בשנת 1865 יש דיווח על ארבה "אשר כמוהו לא היה ולא יהיה. כל אחד גדול כציפורי שמים", והתוצאה הייתה כי "נכרת אוכל מפינו, כי אנו אין לנו לפה לא שומן ולא חמאה". בשנת 1866 שוב תקף הארבה, והשלטון הורה שכל אחד מהתושבים חייב לצאת לשדה ולהביא עימו משקל נתון של ארבה.

אחת מהשנים הקשות ביותר הייתה 1915, שבה צרות מלחמת העולם הראשונה התחברו להן עם האסון החקלאי שממיט הארבה.

כתב משה סמילנסקי:

"מרחוק, מן המושבה ומן הכרמים, עולים ונשמעים קולות הדפיקות בפחים... הכורמים יצאו למלחמתם... צחוק מר עולה על השפתיים. מה הן מאות הידיים של בני המושבה מול רבבות, רבבות המיליארדים הללו... הללו כחול הים הם... אשר לא יספרו"...

כפי שמתאר יואל רפל, היעלמותו של נחיל ארבה לא הביאה עמה הקלה, שכן:

"החקלאים היו מודעים היטב לעובדה כי שדותיהם, כרמיהם ופרדסיהם רוויים בביצי ארבה העתידים להיבקע בתוך זמן קצר. הידיעה המוקדמת כי צפויה מכה נוספת, והפעם מתוך השדות עצמם, חייבה היערכות וביצוע צעדים שיקדימו תרופה למכה"

אהרון אהרונסון מונה אז על ידי המושל הצבאי למפקח הכללי למלחמה בארבה, אולם התפטר בסופו של דבר, אחרי שהשלטונות מצאו דרך להפיק כסף מהארבה, הם הטילו חובה על כל אדם שגילו עבר את 15 ללקט 16 ק"ג של ארבה או לשלם קנס גדול.

במאי 1945 פשט ארבה על שדות עמק הירדן בשער הגולן, מסדה והסביבה( דבר, ארבה בעמק הירדן,1945/05/24).

בנובמבר 1955 פשט הארבה על שדות הירק והמטעים של יישובי מערב הנגב והגיע צפונה עד קו חלץ-בית גוברין. ב-13 בנובמבר דווח על שלושה ריכוזים עיקריים: בית הגדי-סעד, גבים, דורות, ניר עם ובית גוברין. אנשי המחלקה להגנת הצומח פעלו לזהות את ריכוזי הארבה והפעילו טיסות ריסוס לחיסול להקות הארבה שזוהו(דבר,הארבה נודד צפונה בשלושה ראשים,1955/11/13) בהמשך התקדם הארבה והגיע לתל אביב. הוא נבלם עם בא הימים הקרים של החורף(הארץ,ליטל לוין,היום לפני 54 שנה: ישראל יוצאת למלחמה בארבה,11/11/2009).

הפעם האחרונה בה פשט הארבה על ישראל הייתה בנובמבר 2004. נחילי הארבה הגיעו מגבולה הדרומי של ישראל, פשטו על אילת ואזור הערבה והגיעו עד לחופי ים המלח. פרטים נצפו גם באזור רמת הגולן.

להקת ארבה 1955 - קבוצת סעד - אוסף הצילומים הלאומי - צילם: ELDAN DAVID

להקת ארבה המדבר אשר חדרה ארצה במהלך חודש נובמבר 2004. צילמה נועה

בר בי רב ביקיר[]

עוד על הרעיון מאחורי "בר בי רב חד-יומא

מסורת ישראל[]

הלכה יומית: קריאת שמע[]

צריך לדקדק בקריאת שמע שלא להדגיש את האותיות הרפויות, ולא ירפה את האותיות הדגושות. וכן ידקדק בשו"א נע ושו"א נח, שלא יחליף ביניהם. (שו"ע ומשנ"ב סי' סא)
כאשר יש מילה המתחילה באות שבה מסתיימת המילה שלפניה, כגון 'על לבבך' 'אתכם מארץ' וכדומה, יש להפריד ביניהם. וכן כאשר המילה הראשונה מסתיימת באות מ"ם וזו שאחריה מתחילה באל"ף, כגון 'ולמדתם אותם', יש להפריד ביניהם. (שם)

הלימוד היום לזכות התורם החפץ בעילום שמו, לברכה והצלחה

לדעת רוב הפוסקים יכול האדם לצאת ידי חובה מדין 'שומע כעונה', על ידי שישמע מחבירו את קריאת שמע, אמנם יש צורך שיבין השומע את הדברים, ואפילו אם הוא שומע את הקריאה בלשון הקודש. (שו"ע ומשנ"ב סי' סא)
מצוה לדקדק בקריאת שמע, ולכתחילה יש להזהר בזה מאד, אבל בדיעבד אפילו אם לא דקדק באותיותיה, כגון שלא הפריד בין אותיות דומות, וכדומה, יצא ידי חובה [אבל אם החסיר מילה אחת, או אפילו אות אחת, לא יצא ידי חובה]. (שם

המקור:halachotbeyom@gmail.com

משנה יומית:מסכת שקלים[]

יום שני כ"ב אדר תשע"ג

משנה ה: אַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ, אֵין מְמַשְׁכְּנִין נָשִׁים וַעֲבָדִים וּקְטַנִּים, אִם שָׁקְלוּ מְקַבְּלִין מִיָּדָן. הַנָּכְרִי וְהַכּוּתִי שֶׁשָּׁקְלוּ, אֵין מְקַבְּלִין מִיָּדָן. וְאֵין מְקַבְּלִין מִיָּדָן קִנֵּי זָבִין וְקִנֵּי זָבוֹת וְקִנֵּי יוֹלְדוֹת, וְחַטָאוֹת וַאֲשָׁמוֹת. (אֲבָל) נְדָרִים וּנְדָבוֹת, מְקַבְּלִין מִיָּדָן. זֶה הַכְּלָל, כָּל שֶׁנִּדָּר וְנִדָּב, מְקַבְּלִין מִיָּדָן. כָּל שֶׁאֵין נִדָּר וְנִדָּב אֵין מְקַבְּלִין מִיָּדָן. וְכֵן הוּא מְפֹרָשׁ עַל יְדֵי עֶזְרָא, שֶׁנֶּאֱמַר לֹא לָכֶם וְלָנוּ לִבְנוֹת בַּיִת לֵאלֹהֵינוּ:

אַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ חכמים שאֵין מְמַשְׁכְּנִין נָשִׁים וַעֲבָדִים וּקְטַנִּים, להכריחם לתת מחצית השקל, מכל מקום אִם שָׁקְלוּ - נתנו מרצונם מחצית השקל, מְקַבְּלִין מִיָּדָן, כיון שבודאי יגמרו בדעתם לתת את הכסף לצורך הציבור, וניתן להקריב מהם את קרבנות הציבור. אבל הַנָּכְרִי וְהַכּוּתִי שֶׁשָּׁקְלוּ, אֵין מְקַבְּלִין מִיָּדָן, כיון שאין סומכים עליהם שימסרו את תרומתם לציבור כראוי.

וְאֵין מְקַבְּלִין מִיָּדָן - מיד הגויים קִנֵּי זָבִין וְקִנֵּי זָבוֹת וְקִנֵּי יוֹלְדוֹת, וְחַטָאוֹת וַאֲשָׁמוֹת. (אֲבָל) נְדָרִים וּנְדָבוֹת - קרבנות שנדרו הגויים או התנדבו להביא, מְקַבְּלִין מִיָּדָן. זֶה הַכְּלָל, כָּל קרבן שֶׁנִּדָּר וְנִדָּב - שיכול אדם להביאו מרצונו, ואינו חייב בהבאתו, מְקַבְּלִין מִיָּדָן - מיד הגויים, אבל כָּל שֶׁאֵין נִדָּר וְנִדָּב, אלא הוא קרבן חובה על אדם מישראל, אֵין מְקַבְּלִין אותו מִיָּדָן של הגויים. וְכֵן הוּא [-דין זה] מְפֹרָשׁ עַל יְדֵי עֶזְרָא, שֶׁנֶּאֱמַר בשעה שבאו הכותים ורצו לסייע ליהודים בבניית המקדש, אמר להם ישראל 'לֹא לָכֶם וְלָנוּ לִבְנוֹת בַּיִת לֵאלֹהֵינוּ', כלומר, אין לכם לסייע בידינו בבניית בית המקדש

עיצות לחיים :מסכת שבת[]

(בעקבות הדף היומי קנ"א)

רבי שמעון בן אלעזר אומר, תינוק בן יומו חי, אין צריך לשומרו מן החולדה ומן העכברים, אבל עוג מלך הבשן מת, צריך לשומרו מן החולדה ומן העכברים, שנאמר, ומוראכם וחתכם יהיה, כל זמן שאדם חי, אימתו מוטלת על הבריות, כיון שמת בטלה אימתו. ע"כ.
דאמר רמי בר אבא: אין חיה שולטת באדם עד שנדמה לו כבהמה; שנאמר [תהלים מט,יג] אדם ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמו (נמשל - מי שחיה מושלת בו, בידוע שכבהמה נדמה).
אמר רבי חנינא: אסור לישן בבית יחידי, וכל הישן בבית יחידי - אחזתו לילית.
ותניא: 'רבי שמעון בן אלעזר אומר: עשה (צדקה); עד שאתה מוצא (למי לעשות) ומצוי לך (ממון) ועודך בידך (עודך ברשותך, קודם שתמות);
); ואף שלמה אמר בחכמתו [קהלת יב,א: וזכר את בוראיך בימי בחורתיך עד אשר לא יבאו ימי הרעה והגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ]: 'וזכר את בוראך בימי בחורותיך עד שלא יבאו ימי הרעה' - אלו ימי הזקנה 'והגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ' - אלו ימי המשיח, שאין בהם לא זכות (לא דבר לזכות בו שכולם עשירים) ולא חובה (לאמץ לב ולקפוץ יד).'
ופליגא דשמואל, דאמר שמואל: אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכיות בלבד, שנאמר [דברים טו,יא] כי לא יחדל אביון מקרב הארץ [על כן אנכי מצוך לאמר פתח תפתח את ידך לאחיך לעניך ולאבינך בארצך]. רחמים שלא יבוא לידי עניות, שאם הוא לא בא, בא בנו, ואם לא בנו בא בן בנו, שנאמר 'כי בגלל הדבר הזה' גלגל הוא שחוזר בעולם.
"כי לא יחדל אביון מקרב הארץ" (דברים טו, יא) תניא, רבי אלעזר הקפר אומר: לעולם יבקש אדם רחמים על מדה זו, שאם הוא לא בא - בא בנו, ואם בנו לא בא - בן בנו בא. שנאמר: "כִּי בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה" (דברים טו, י).
תנא דבי רבי ישמעאל: גלגל הוא שחוזר בעולם. אמר רב יוסף: מוחזק בידינו - תלמיד חכם אינו נעשה עני, והרי ראינו שנעשה עני. יש שנעשה עני ועל הפתחים אינו מחזר. אמר לה רבי חייא לאשתו: כאשר בא עני הקדימי לו לחם, כדי שיקדימו לבניך. אמרה לו: האם אתה מקלל אותם? - אמר לה: מקרא הוא שנאמר: "כי בגלל הדבר הזה", ותנא דבי רבי ישמעאל: גלגל הוא שחוזר בעולם. *תניא: 'רבן גמליאל ברבי אומר: [דברים יג,יח] [ולא ידבק בידך מאומה מן החרם למען ישוב ה' מחרון אפו] ונתן לך רחמים ורחמך והרבך [כאשר נשבע לאבתיך]: כל המרחם על הבריות - מרחמין עליו מן השמים, וכל שאינו מרחם על הבריות - אין מרחמין עליו מן השמים.' (ונתן לך רחמים - שתרחם על הבריות)

הצורך להבדיל לפני ההבדלה[]

(לפי הדף היומי:דף קנ/ב אסור לו לאדם שיעשה חפציו קודם שיבדיל)

גמרתנו מסיקה כי "אסור לו לאדם שיעשה חפציו קודם שיבדיל" (לפירוש רש"י וראשונים נוספים), היינו: אין לעשות מלאכה במוצאי שבת, לפני אחת ההבדלות; שהרי שתי הבדלות יש במוצאי שבת, "אתה חוננתנו" בתפילת העמידה של מעריב, והבדלה על כוס יין. הזקוק לעשות מלאכה לפני כן, יאמר "המבדיל בין קודש לחול", וכן נפסק להלכה (שולחן ערוך, או"ח סימן רצ"ט סעיף י').

הלבוש כותב, כי יש לומר "ברוך המבדיל בין קודש לחול" (משנה ברורה שם, ס"ק ל"ד). הפותח את השולחן ערוך (שם) כדי לדעת איזו מלאכה אסור לעשות במוצאי שבת לפני ההבדלה, מגלה מחלוקת מעניינת בין הפוסקים.

מרן רבי יוסף קארו פוסק: "אסור לעשות שום מלאכה קודם שיבדיל". לעומת זאת, מביא הרמ"א את דעת רבינו ירוחם, כי רק "מלאכה גמורה" אסורה במוצאי שבת בטרם הבדלה, כגון כתיבה, אך הדלקת נר ומלאכות הדומות לה - מותרות עוד לפני ההבדלה.

הדלקת נרות לפני מעריב: בימים עברו כל בית ישראל היה שרוי בעלטה משקיעת החמה ביום השבת, ובימים ההם רווח המנהג להדליק נרות בבית הכנסת מיד אחר אמירת "ברכו". כיצד הותר הדבר לפני עשיית הבדלה? הרמ"א תולה מנהג זה בדברי רבינו ירוחם, שלא נאסרה עשיית מלאכה קלה לאחר צאת השבת, תוך שהוא מציין, כי עיקר ההלכה כדעת השולחן ערוך, ולפיכך, לפני הדלקת הנר יאמר "המבדיל בין קודש לחול".

מה היא "מלאכה גמורה"? מאחר שבהלכות שבת לא קיימת כל הפרדה בין "מלאכה גמורה", לבין מלאכה שאינה "גמורה"; כל שציוותנו התורה הקדושה כי מלאכה היא ואסור לעשותה בשבת, הרי היא מלאכה אסורה, תהו, איפוא, רבים על מקורו של רבינו ירוחם. הט"ז (שם ס"ק ט') כותב, כי רבינו ירוחם דייק זאת מגמרתנו.

בסוגייתנו נאמר שלאחר אמירת "המבדיל בין קודש לחול", היו חוטבים עצים במוצאי שבת. מדוע לא הזכירה הגמרא את הפעולה הראשונה בה לבטח נקטו עם התרת איסור המלאכה - הדלקת הנר?! אין זאת, אלא שהנר היה דלוק ועומד כבר מצאת השבת עוד בטרם ההבדלה… כאמור, הרמ"א אינו מקבל את שיטתו של רבינו ירוחם, ולפיכך עלינו לתמוה על עצמנו, כיצד זה אנו מדליקים את נר ההבדלה עוד לפני ההבדלה?! הרי יש צורך להבדיל לפני שמבדילים. אכן, המגן אברהם (שם) כותב, כי אסור לנשים להדליק את נר ההבדלה, שהרי אינן מתפללות ומבדילות בתפילה, אלא אם כן אמרו ברוך המבדיל, וכן פסק המשנה ברורה (שם ס"ק ל') [עיין "מגן אברהם", שם ס"ק ז', שחידושו של רבינו ירוחם הוא לשיטת הרמב"ם וראשונים נוספים, שגם המבדיל בתפילה אסור במלאכה עד שיבדיל על הכוס].

ולסיכום - נשוב נא למחלוקת האיתנה בה עסקנו בתחילת המאמר, אם רק "מלאכה גמורה" נאסרה לעשות במוצאי שבת טרם הבדלה, ונבחין על נקלה, כי כל צד למחלוקת הולם היטב את אחד הצדדים של החקירה בה אנו עוסקים: אם חכמים 'משכו' את דיני השבת ואיסוריה מן השבת אל תוך הלילה עד ההבדלה, אין מקום לחלק בין מלאכה גמורה למלאכה שאינה כזו, שהרי כל דיני השבת שוררים עד ההבדלה. ברם, אם דיני השבת תמו והסתיימו, וחכמים תקנו שאסור לעשות מלאכה עד ההבדלה, אפשר ואפשר שלא אסרו אלא "מלאכה גמורה", שהרי תקנה חדשה היא, לא המשך של איסור קודם (הגרי"ז שם, "עולת שבת" ס"ק ו', ערוה"ש סעיף כ"א).

לקריאת ההסבר במלואו, הקישו כאן

עוד ספיחים לפורים[]

האם המן היה בן המדתא ?[]

	כמה דאת אמר (אסתר ט) כי המן בן המדתא. וכי בן המדתא היה. אלא צורר בן צורר (תלמוד ירושלמי, מסכת יבמות,פרק ב' הלכה ו')

הסודות של מגילת אסתר[]

שתים מתוך עשר - דודו כהן 13.02.2013

מרדכי היה רצוי (רק) לרוב אחיו- בסיום המגילה נכתב על מרדכי שהוא "רצוי לרוב אחיו, דורש טוב לעמו ודובר שלום לכל זרעו". רש"י מבאר: "ולא לכל אחיו מלמד שפירשו ממנו מקצת סנהדרין לפי שנעשה קרוב למלכות והיה בטל מתלמודו". חז"ל מוסיפים שמרדכי היה שלישי לסנהדרין, ולאחר מכן הורידו אותו בדרגה והוא נהיה רביעי לסנהדרין, וכל זאת מכיוון שעסק בצורכי ציבור. מכאן הסיקו שלימוד תורה עדיף על עיסוק בצורכי הציבור. מרדכי לא חיפש את השררה, אלא חש צורך לעסוק בצורכי ציבור כדי לעזור לעמו ולייצר יחסים טובים עם השלטון. חז"ל מפליגים בשבחים על אופיו, מעלותיו ומידותיו, וגם על היחס האוהד של בני עמו כלפיו.

זהותו המסתורית של חרבונה זכור לטוב- לפי הפשט, חרבונה היה אחד מסריסי המלך - איש לא טוב במיוחד, שהיה מתוחכם מספיק כדי להבין לאן הרוחות נושבות. בהתחלה היה נאמן להמן, אבל בהמשך העביר את תמיכתו למרדכי וסייע בכך לישועת ישראל. אם כך, מדוע מסיימים את קריאת המגילה במילים "וגם חרבונה זכור לטוב"? התשובה פשוטה: הכרת הטוב. נכון שאפשר היה לפטור את חרבונה בלא כלום, מאחר שהוא הצטרף למחנה המנצח ברגע הנכון, אבל אנחנו מקפידים לזכור לו את הטובה שבתמיכתו. ואם זה לא מספיק, יש בקרב חז"ל הטוענים כי אליהו הנביא בכבודו ובעצמו התחפש לחרבונה כדי להזכיר לאחשוורוש את העץ שעשה המן, ולכן הביטוי "חרבונה זכור לטוב" מבוסס על משקל "אליהו הנביא זכור לטוב".

על חג הפסח[]

בין פורים לפסח[]

פרשת_פרה_תשעג_-_השיעור_במגדל — פרשת פרה תשעג - השיעור במגדל

פרשת פרה תשעג - השיעור במגדל

הרב מוטי אלון בשיעור שנערך במושבה מגדל דן בקשר בין החגים. הוא מתבסס על האמור במגילה

הפור הופל בפסח -

	בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, הוּא-חֹדֶשׁ נִיסָן, בִּשְׁנַת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה, לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ: הִפִּיל פּוּר הוּא הַגּוֹרָל לִפְנֵי הָמָן, מִיּוֹם לְיוֹם וּמֵחֹדֶשׁ לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים-עָשָׂר--הוּא-חֹדֶשׁ אֲדָר. (ג',ז'

לפי הכתוב , ה"פור" הוטל בי"ג ניסן והתענית ב"ליל הסדר".

השמדת היהודים הייתה צפויה 11 חודש לאחר מכן -

	וְנִשְׁלוֹחַ סְפָרִים בְּיַד הָרָצִים, אֶל-כָּל-מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ--לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת-כָּל-הַיְּהוּדִים מִנַּעַר וְעַד-זָקֵן טַף וְנָשִׁים בְּיוֹם אֶחָד, בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים-עָשָׂר הוּא-חֹדֶשׁ אֲדָר (שם, י"ג

והרב מוטי אלון מצטט את חז"ל

איתא במדרש, שכאשר אסתר אמרה למרדכי "לך כנוס את כל היהודים גו' וצומו עלי גו' שלשת ימים לילה ויום", "שלח לה (מרדכי לאסתר) והרי בהם יום ראשון של פסח", "אמרה לו, זקן בישראל, אם אין ישראל למה הוא הפסח"!

כלומר: מהי התועלת של פסח - בשעה שיש גזירה על כל ישראל ("להשמיד להרוג ולאבד גו'"), שבהם תלוי קיום הפסח.

ועל-פי מאמר המשנה "כל המקיים נפש אחת מישראל כו' כאילו קיים עולם מלא", מובן, שכן הוא גם כאשר מדובר אודות יחיד מישראל, שגם אז אומרים "אם אין ישראל למה הוא הפסח", שזהו תוכן הדין דפיקוח נפש של איש ישראל - יהיה מי שיהיה, מבלי הבט על מעמדו ומצבו - דוחה את כל התורה כולה.

המקור: אתר ישיבה: שיחה עם הרבי

עוד על הקשר בין החגים, האזינו לשיעור במלואו בקישור לעיל (הקש על החץ במרכז התמונה משמאל.

האם הגְנוּת היא חומרית או רוחנית ?[]

Prague real — הגדה מפראג, משנת 1526. זאת ההגדה המצוירת השלמה הקדומה ביותר. ההגדה כוללת פירוש קצר בשולי הדפים. ההגדה אמנם אינה כוללת את "אחד מי יודע" ואת "חד גדיא", אך היא הטביעה חותם לדורות, שכן ציוריה שימשו דגם לאיורים בהגדות רבות שהודפסו אחריה. מבחר הגדות לפסח מבית הספרים הלאומי בירושלים

הרב שמואל אליהו כתב בעלון קול-צופיך על "סדר ההגדה – מַתְחִיל בִּגְנוּת וּמְסַיֵּם בִּשְׁבָח"
האם הגְנוּת היא חומרית או רוחנית? המשנה במסכת פסחים (קטז ע"א) אומרת על סדר ההגדה: "מַתְחִיל בִּגְנוּת וּמְסַיֵּם בִּשְׁבָח, וְדוֹרֵשׁ (דברים כו) מֵ'אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי' עַד שֶׁיִּגְמֹר כָּל הַפָּרָשָׁה כֻּלָּהּ". ושני טעמים לכך.

שלא תזוח דעתו עליו בשעת ההצלחה. כשיזכור את ימי עוניו ומרודו.
שיזכור את גודל הנס שנעשה לו. שהיה במקום כל כך שפל (מהרש"א שם).

שואלת הגמרא: מה היא הגְנוּת שמזכירים בהגדה? רַב אָמַר: "מִתְּחִלָּה עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה הָיוּ אֲבוֹתֵינוּ". וּשְׁמוּאֵל אָמַר: "עֲבָדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה". המחלוקת ביניהם היא בשאלה האם הגְנוּת היא בצד החומרי, שהיינו עבדים ויצאנו לחרות, או שהגְנוּת היא בצד הרוחני, שהיינו עובדי עבודה זרה ועכשיו התקרבנו לאלוקים.

הכלל במחלוקות בין רב לשמואל הוא: "הלכתא כרב באיסורי וכשמואל בממוני" – הלכה כרב באיסורים, והלכה כשמואל בממונות, בדינים שבין אדם לחברו. יוצא אפוא שכאן צריכה להיות ההלכה כמו רב, שהרי זה בין אדם למקום. והיינו צריכים להתחיל את ההגדה "מִתְּחִלָּה עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה הָיוּ אֲבוֹתֵינוּ". אבל אנחנו מתחילים מ"עבדים היינו". למה זה?

ההגדה כוללת את שניהם - הרי"ף והרא"ש כתבו "והאידנא עבדינן כתרויהו". צריך לומר הן את הגְנוּת החומרית והן את הגְנוּת הרוחנית. גם הגְנוּת של תרח, ההורים של אבותינו שהיו עובדי עבודה זרה, וגם הגְנוּת שלנו שהיינו עבדים. אחר כך נאמר את השבח של היציאה מהעבודה הזרה והשבח של היציאה מהעבדות לחירות. כך כותב גם הרמב"ם בהלכה, שצריך לומר את שניהם. "וצריך להתחיל בגְנוּת ולסיים בשבח. כיצד, מתחיל ומספר שבתחלה היו אבותינו בימי תרח ומלפניו כופרים וטועין אחר ההבל ורודפין אחר עבודה זרה. ומסיים בדת האמת שקרבנו המקום לו והבדילנו מן התועים וקרבנו ליחודו". אחר כך אומר הרמב"ם: "וכן מתחיל ומודיע שעבדים היינו לפרעה במצרים וכל הרעה שגמלנו ומסיים בנסים ונפלאות שנעשו לנו ובחירותנו". כנראה שהטעם הוא כי מצווה להרבות בסיפור יציאת מצרים. ולכן בעל ההגדה כלל בה את דברי שניהם.

איזה גְנוּת ושבח קודמים? - מדברי הרמב"ם משמע שצריך להתחיל את תשובת ההורים בהגדה במילים "מִתְּחִלָּה עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה הָיוּ אֲבוֹתֵינוּ", כי זה העיקר של הגְנוּת והשבח, אבל בסדר ההגדה שלו הוא מתחיל כמו שמתחילות ההגדות שלנו "עבדים היינו לפרעה". ובאמת צריך להבין למה הסדר הזה דווקא. כיוון שלפי הסדר ההיסטורי, הגנות שבאה ראשונה היא של תרח, שהיה עובד עבודה זרה, ולא שלנו, שהיינו עבדים במצרים כנראה שהתשובה טמונה בסדר הדברים שלנו, שקודם הייתה ההתקדמות הגשמית של העם ורק אחר כך גם ההתקדמות הרוחנית. קודם יצאנו ממצרים ונהיינו בני חורין, ואחר כך קיבלנו את התורה. קודם באנו אל הארץ בימי יהושע, ואחרי ארבע-מאות שנה ויותר הוקם בית המקדש. גם בימינו קודם הייתה התחזקות גשמית של עלייה וכלכלה, ורק אחר כך התחיל תהליך של התחזקות רוחנית וחזרה בתשובה. לכן אנחנו מזכירים את העניין של "עבדים היינו", ויצאנו משם לפני ההתחזקות הרוחנית של "ועתה קרבנו המקום לעבודתו".

קמחא דפסחא[]

קמחא דפסחא - ביטוי בארמית שפירוש: קמח של [חג] הפסח, ונקרא גם: מעות חיטים, ובשם זה הוא נזכר לראשונה בתלמוד הירושלמי. זהו שמו של המנהג הקדום, לתת לנזקקים כסף או מצרכי מזון לקראת חג הפסח. לשם כך נהגו לקיים בקהילה מגביות מיוחדות במשך החודש שבין פורים לערב פסח, ומן הכספים שנאספו חילקו לנזקקים כסף או מצרכי מזון לחג. מנהג זה קיים עד ימינו בכל קהילות ישראל - וגם במדינת ישראל: נוסף על מגביות שנערכות באופן מסורתי באמצעות בתי הכנסת, מתגייסים למבצע עמותות וארגוני מתנדבים, המכינים חבילות מזון ומחלקים אותן לנזקקים לקראת החג.

מושגים והערות - תלמוד ירושלמי, מסכת בבא בתרא, פרק א הלכה ו: "לחיטי הפסח - י"ב חודש, בין לישא בין ליתן", כלומר - כל מי שגר במקום מסוים שנים עשר חודש ומעלה זכאי להשתתף במנהג של קמחא דפסחא - לקבל (=לישא) אם הוא נזקק, ולתת לאחרים אם יש ביכולתו

המקור: לקסיקון ביהדות

שאלה: 'קִמחא דפסחא' ('מעות חיטין') - מהי חשיבות הענין? - מה תוקפו? האם זו הלכה או שמא מנהג? חיוב על כל אדם או חומרה ומידת חסידות בלבד? האם ניתן ליתן זאת ממעשר כספים? הרב אליהו ממן השיב: הזוה"ק (יתרו פח/ב) כתב: כי בכל החגים והזמנים צריך האדם לשמוח ולשמח לב עניים , ואם הוא שמח לבדו ואינו משמח עניים , עליו נאמר: "וְזֵרִיתִי פֶרֶשׁ עַל פְּנֵיכֶם פֶּרֶשׁ חַגֵּיכֶם" (מלאכי ב', ג') וכן: "חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי הָיוּ עָלַי לָטֹרַח" (ישעיה א', י"ד). לכן יזהר כל אדם לשמח לב עניים יתומים ואלמנות, וה' ישמח לבבו.

וכתב הרמב"ם (הל' שביתת יו"ט פ"ו, הי"ח) בענין מצוַת השמחה בחג שיש מצוה לשמוח ולשמח את אשתו וילדיו: "וכשהוא אוכל ושותה חייב להאכיל לגר ליתום ולאלמנה (דברים ט"ז) עם שאר העניים האומללים . אבל מי שנועל דלתות חצרו ואוכל ושותה הוא ובניו ואשתו ואינו מאכיל ומשקה לעניים ולמרי נפש אין זו שמחת מצוה אלא שמחת כריסו, ועל אלו נאמר:

'זִבְחֵיהֶם כְּלֶחֶם אוֹנִים לָהֶם, כָּל אֹכְלָיו יִטַּמָּאוּ, כִּי לַחְמָם לְנַפְשָׁם' (הושע ט', ד'). ושמחה כזו - קלון היא להם. שנאמר: 'וְזֵרִיתִי פֶרֶשׁ עַל פְּנֵיכֶם פֶּרֶשׁ חַגֵּיכֶם' (מלאכי ב', ג')".

מנהג קדום ועתיק יומין אשר נהגו בו ראשונים ליקח חיטין ולחלקן לעניים כדי לסייע בידם בהוצאות חג הפסח המרובות (רמ"א תכ"ט, א'). והגר"א ("דברי אליהו") מצא רמז לזה מן הפסוקים:

"שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצֹּת וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי חַג לַה': מַצּוֹת יֵאָכֵל אֵת שִׁבְעַת הַיָּמִים ..." (שמות י"ג, ו' - ז')

המקור: אתר ישיבת בית אל

מעשה שהיה בתל אביב[]

מעשה היה לפני כשלשים שנה, בעת שמרן רבינו הגדול שליט"א היה דר בעיר תל אביב, והיה המצב הכלכלי קשה, והיו מבני העיר תלמידי חכמים שעוסקים בתורה, ומצבם הכלכלי היה בכי רע ולא היה להם כסף לקנות לעצמם ולבני ביתם את כל צרכי החג. ואותם התלמידי חכמים היו לומדים בישיבת "תורה והוראה" שעמדה תחת ניהולו של הרה"ג אליהו שרים זצ"ל. הלה בראותו את המצב הקשה אליו נקלעו האברכים שלו, פנה למרן הרב שליט"א, שיפעיל את השפעתו על עשירי העיר שינדבו כסף לתתו לאברכים של הישיבה. ומרן הרב שליט"א זימן אליו את בני העיר שמבוססים ודיבר על לבם שיתרמו למען מטרה נכבדה זו, ואכן כמה מנדיבי העיר תרמו לבני הישיבה מעות בשביל לקנות את צרכי החג.

והנה אחד מבני העיר, היה עשיר ומבוסס מאד מבחינה כלכלית, והיתה לו חנות גדולה ברחוב אלנבי בעיר, מקום מרכזי ומוצלח באותם הימים לעשות עסקים. ומרן הרב שליט"א קראו אליו לדבר עמו. הגיע אותו אדם ללשכתו של הרב, והרב דיבר על לבו כפי שדיבר עם שאר נדיבי העיר, שבהיות ומצב האברכים קשה מאד, והיוקר מאמיר, ואין להם כסף לקנות לעצמם צרכי החג, לכן הוא מבקשו שיתרום גם הוא למען מטרה זו.

מיד השיב אותו עשיר לרב ואמר לו, שמצבו כעת הוא אינו טוב כמו שהיה, ויש לו התחייבויות רבות בענינים עסקיים, ולכן קשה לו מאד לתרום לאברכי הישיבה. מרן הרב שליט"א, שידע כי מצבו של אותו האיש הוא טוב מאד, ורק תואנה הוא מבקש לברוח מחובה קדושה זו, אמר לו, ראה, כי הרי אמרו רבותינו במדרש, אם אתה משמח ארבעה שלי, אני משמח ארבעה שלך, ואם אין אתה משמח ארבעה שלי אין אני משמח ארבעה שלך. לכן אני מפציר בך שוב, שתשמח את אותם העניים שהשם יתברך מבקש טובתם, ובזכות המצוה תזכה גם אתה לשמוח בחג הפסח. אך הדברים היו ללא הועיל, ואותו עשיר המשיך בשלו וחזר על טענותיו כי כעת מצבו דחוק והוא אינו יכול לעזור לרב בשום ענין. ראה הרב שדבריו נופלים על אזניים ערלות, ופטר את אותו העשיר לשלום בברכת הצלחה וכל טוב.

והנה, מיד לאחר חג הפסח, צילצל הטלפון בביתו של מרן הרב שליט"א, ומן הצד השני עמד אותו אדם שקודם החג נמנע מלתרום לעניי הישיבה. שאל אותו הרב מה רצונו, והלה השיבו כי הוא מבקש לפגוש את הרב באופן דחוף ביותר. נעתר לו הרב וקבע לו זמן לפגשו בלשכתו תיכף ומיד. הגיע אותו האיש ללשכת הרב, וחזותו הוכיחה עליו כי הוא נסער מאד ונעצב אל לבו. שאל אותו הרב, מה אירע שאתה מבקשני להפגש כל כך בדחיפות. מיד פתח העשיר בקול בוכים והחל מספר לרב, הנה כבוד הרב בודאי זוכר שכמה ימים לפני החג קראני אליו וביקשני לתרום לעניים של הישיבה, ואני אמרתי לרב שאין בידי יכולת כעת לסייע. אמר לו הרב, זוכר אני. אמר לו, וזוכר הרב גם שאחר כך אמר לי, אם אתה משמח ארבעה שלי אני משמח ארבעה שלך, ואם לאו איני משמח ארבעה שלך?, ענה לו הרב, זוכר אני. אמר לו אותו עשיר, הנה בשעה שאמר לי הרב את הדברים הללו, צחקתי בלבי ואמרתי לעצמי, הלא יש לי הון גדול, וחיי הולכים למישרים, ובני ובנותי מכבדים אותי מאד, וגם אשתי חיה עמי בשלום, אם כן בלי ספק תגדל שמחתי בחג הממשמש ובא, ומה זאת אומר לי הרב אם אין אתה משמח ארבעה שלי אין אני משמח ארבעה שלך. וכך הלכתי לביתי שמח ומאושר על כל הטוב שיש לי, ועל כך שהצלחתי להתחמק ממה שניסה הרב להטיל עלי.

והנה בליל הסדר, באתי לביתי מבית הכנסת, ושני בני הגדולים היו יושבים בסלון הבית, ובראותם שהגעתי הביתה אמרתי להם איזה דבר. מיד קמו שניהם כנגדי ותפסו אותי משני הצדדים, ואמרו לי, די! נמאס לנו ממך ומכל השטויות שלך, וזרקו אותי כמו שאני מן הבית ונעלו הבית אחריהם. ואני הייתי יושב כל אותו ליל הסדר בחצר הבית ועיני זולגות דמעות על שעוללו לי שני בני שאת כל הטוב שהיה לי נתתי להם. והייתי מתבונן מה זאת עשה ה' לי, ותיכף נזכרתי בדברי הרב שאמר לי, "אם אין אתה משמח ארבעה שלי אין אני משמח ארבעה שלך", והבנתי לבושתי על מה אירע לי ככה. ולכן אני בא לכבוד הרב להודיע כי אני חוזר בתשובה ומבקש מחילה על חטאי ועווני, אנא כבוד הרב, תסלח לי גם אתה על מה שדיברתי איתך בדברי שקר, ותברכני שישמחני ה' וילכו בני בדרך טובה. עד כאן היה המעשה. ישמע החכם ויוסיף לקח.

המקור: הלכה יומית - הרב עובדיה יוסף

עם ישראל[]

סרטון נדיר מציג ילדים משחקים בשטעטל בקיץ 1938[]

ג'ודי מלץ כתבה באתר הארץ מיום 3 במרץ 2013 על סרטון נדיר מציג ילדים משחקים בשטעטל בקיץ 1938 ] - גלן קורץ ערך תחקיר לספר ומצא את התיעוד יוצא הדופן בין שעות של צילומי נוף בסרטי 16 מ"מ שצילמו סבו וסבתו. חלק מהמצולמים אותרו בקרית אונו.

לפי הכתבה, הסרט נמצא בביתם של הסבים בפלורידה ובתיבה מלאה בסרטי 16 מ"מ, שבה הנציחו בני הזוג קורץ את מסעם בהולנד, בלגיה, פולין, שוויץ, צרפת ובריטניה. קורץ צפה בשעות ארוכות של צילומי נוף ואנשים, ואולם כאשר נתקל בקטע קצרצר שהסתתר בתוך אחד מגלגלי הסרט, נעתקה נשימתו. זו היתה סצנה בת שלוש דקות, שצולמה בעיירת הולדתה של סבתו, נסיאלסק, במרחק 45 קילומטרים מוורשה, ותיעדה את החיים בשטעטל בימים ההם - חודשים ספורים לפני ליל הבדולח.

הקישור לסרטון

ארץ ישראל[]

"יופיו של הטבע"[]

מבחר פרחי בר — תמונה ראשונה מהמצגת - צמחי ופרחי בר בארץ ישראל - מרץ 2013 (ראו הקישור מטה)

וכך מוצג האתר של ליאור אלמגור- כשאהבת הטבע ואהבת הצילום נפגשות, התוצאה מרתקת ומרגשת. התמזל מזלי ואני יכול להקדיש לשתי אהבות אלה את שמגיע להן.

הצילום הדיגיטלי מביאנו למחוזות חדשים, ומאפשר לשתף בחוויות שחוויתי, באופן קרוב לאוטנטי - בני משפחה, ידידים וכל מי שמשוטט וצופה באתר.

הפלנטה עליה אנו חיים מלאה בצמחים ופרחים מדהימים, בבעלי חיים מורכבים ומרתקים, בפרטי נוף מרשימים ובהולכים על 2 דומיננטיים, המשלימים האחד את השני מחד, כמו גם יוצרים את הניגוד שביניהם, מאידך.

כשיוצאים מ"דלת אמות" מגלים, את יופיו של הטבע. אטי אשתי, מומחית לא קטנה לצמחים ופרחים תרבותיים (ראו גלריה באתר) אומרת לי:.. אף פעם לא שמתי לב עד כמה קוצים יכולים להיות כל כך יפים....

להיות במקום הנכון ברגע הנכון על מנת לרכוש צילום תקריב של חרגול בו רואים בבהירות מלאה כל שערה משערות רגליו, לטפס במעלה מדרון סלעי ולצלם שושן צחור שטלטלת הרוח את הפרח המרשים השאירה את אבקת האבקנים הכתומה על עלי הכותרת הנפלאים "ומכתימה" אותם בצבע כתום, לתפוס בשבריר השנייה הנכון את הנמר האפריקני האורב לטרפו על עץ, מזנק מהעץ בקפיצה פנתרית למראה בני האדם המתקרבים, כמו גם לראות ולצלם את השקיעה באתר 4000 הסטופות בבאגאן בורמה – הרכשת כל אלה בעדשת המצלמה הינה בעיני חוויה עילאית.

חשוב לי להדגיש: אין מטרתו של אתר זה להציג את המידע הבוטני, הזואולוגי או הביולוגי העדכני המלא והשלם, אלא לפתוח צוהר ודרכו להתבונן בכיף בכל מה שאנו רואים וחווים כשאנו יוצאים לשבילים ולשדות.

אז קחו את הזמן, היכנסו למוד של הירגעות וחידוד האסטטיקה, דמיינו את תחושת החופש והשקט שבטבע, ושוטטו באתר להנאתכם. שלכם באהבה ליאור

אתר מצגות מהטבע הקש וצפה

או כאן : http://www.fromycamera.com/

סיור צומח במדבר יהודה[]

(במסגרת הסדרה: צמחיית ישראל ברשת - בלוג ההקמה)

סיור_צומח_מס'_4_מדבר_יהודה_-_עם_פרופ'_אבינעם_דנין — סיור צומח מס' 4 מדבר יהודה - עם פרופ' אבינעם דנין

סיור צומח מס' 4: מדבר יהודה - עם פרופ' אבינעם דנין

תחנות הסיור -

כפר אדומים
נחל פרת (ואדי קלט)
רוּם פני הים
מצפה שלם

כפי שסיפרתי לכם כבר קודם כאן, במסגרת העבודה על האתר החדש החלטנו ליצור בו קורס וידאו לבוטניקה. בסיור הראשון היינו בחולות קיסריה, בשני בשפלה, בשלישי היינו בהרי יהודה והשבוע, בסיור הרביעי, במדבר יהודה. אביא בפוסט הזה מספר קטעים מתוך 6 השעות שהקלטנו בסיור הרביעי, הפעם גם מעט הדרכה בנוסף לכמה מהצמחים שראינו. קראו עוד על המיזם של "צמחיית ישראל ברשת".

כתובת הבלוג

מסע המושבות[]

בית הרב מארגן מסע המושבות הבא לציבור הרחב בימים רביעי - חמישי, ל' בניסן - א' באייר תשע"ג, 10-11 באפריל 2013. לינה בבית הארחה: "אחוזת אוהלו"

הרקע- בשנת תרע"ד (1913) כיהן הרב הראיה קוק זצ"ל כרבן של יפו והמושבות בא"י.

על רקע המתח החריף בין הישוב הישן לבין היישוב החדש ההולך ונבנה בארץ, ולמרות האידיאולוגיה וההתנהגות החילונית של החלוצים, יצא הרב קוק למסע אל המושבות, שאליו הצטרפו רבנים נוספים, וביניהם הרב יוסף חיים זוננפלד זצ"ל - רבו של הציבור החרדי בירושלים, והמתנגד החריף לאופי החיים של הישוב החדש.

המסע נועד למפגש בין המחנות ולקירוב הלבבות .

האם הצליחו בכך הרבנים והרב קוק? האם אפשרית זהות יהודית ללא שמירת מצוות?

האם אפשרי קשר בין דתיים ולא דתיים? ובאחת : האם הצליח המסע ?!

בעקבות הרב קוק - זהו מסע אישי - חברתי - לאומי בעקבות אותו המסע.. במשך טיול זה נגיע לזכרון יעקב, מרחביה, כפר תבור, פוריה, כנרת, ראש פינה , ויסוד המעלה

אנו נוסעים באוטובוס צמוד בלווי הרצאות והדרכה ברמה אקדמאית, נפגשים עם דמויות ייחודיות מאנשי המושבות והמחנות השונים, ודנים בבעיות ובאידאולוגיות דאז ובהשלכותיהן להיום.

לפרטים: 02-6232560 betharav@zahav.net.il

משירי נחמיה פרלמן[]

(התקליטור הופץ ביום הזכרון הראשון לפטירתו)
הנעימות והמילים

ארץ אחת לעם אחד

כי אתה אחד ושמך אחד

אתה אחד ושמך אחד

ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ

שמע ישראל ה' אלקינו

שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד

אחד מי יודע

המקור: להתקרב אליו

משיריו של נחמיה פרלמן זל
שירה - יאיר הררי
תופים - ניר סגל
גיטרות, בס, קלידים, נשיפה - ראובן חיון
עיבוד והפקה מוסיקלית - ראובן חיון

גלגולי ארמון האפנדי: ממושב דתי לקיבוץ ועתה:בית מלון[]

מלון בטבע הגושרים — המקור: האתר של אילן שחורי הקש לקריאת הסיפור במלואו

מושב נחלים בגליל העליון הוקם על-ידי ארגון ירושלים - ארגון פועלים דתיים לאומיים מירושלים שהוקם, בשנת 1937, במטרה להקים מושב עובדים בארץ ישראל]. בשנת 1939 הארגון יצא להכשרה החקלאית למושבה מנחמיה אשר בעמק הירדן. בשנת 1943, לאחר ארבע שנות הכשרה, הגרעין עלה להתיישבות בגליל עליון. שמו ניתן בשל שפע הנחלים בסביבה.

המושב היה אחד מ"מצודות אושיסקין" . |מנחם אוסישקין כתב בצוואתו כי יש להקצות באזור משבצת קרקע לכל אחת מן התנועות ההתיישבותיות. הווה אומר: גם לתנועת ההתיישבות הדתית. דן, דפנה ושאר ישוב קיבלו את משבצות הקרקע שלהם ועכשיו הגיע הזמן להקצות קרקע גם לפועל המזרחי.

למושב החדש היו בעיות כבר מתחילת הקמתו. האדמה הייתה שייכת לאמיר סורי שהיה גר בדמשק (ראו תמונת הארמון לעיל). האדמה עובדה על ידי אריסים ערבים . על מנת להוריד אותם מהאדמות, האמיר היה צריך לתת להם פיצויים. אבל את החלק שצריך היה לשלם לאריסים, הוא מכר לבנק הלאומי הערבי. כך עשו כל אלה שרצו להימנע מלמכור קרקע ליהודים. כאשר האדמה נמכרה לבנק זה אי אפשר היה למכור אותה ליהודים. למזלם של המתיישבים הנציב העליון, המושל על ארץ ישראל בזמן המנדט הבריטי, בטרם סיים את תפקידו, חתם על צו שאדמות האמיר פעור, שהיו אז אדמות "תחת משפט" ( נתונות בסכסוך) ואסור היה לאף אחד לבנות עליהם, כי היהודים יוכלו לעבד אותן, אבל הם לא יורשו לבנות עליהם בתים . למזל המתיישבים, הייתה בשטח חלקה בת 12 דונם שנרכשה מכמאל אפנדי ובה ניתן היה לבנות. בה הקימו את הצריפים, בנינים ועוד.

עוד על מושב נחלים בגליל העליון קרא כאן - רק לאחרונה הוצב במקום שלט לזכר המושב הדתי שתושביו "גורשו" מהמקום

צרכנות[]

השקת יין מצדה של יקב גבעות, חורף תשע"ג 2013[]

- היקב בבנימין - ההשקה על המצדה.

יקב גבעות הוא יקב בוטיק הנמצא בגבעת הראל שבגוש שילה.את היקב הקימו בשנת 2005 אלישיב דרורי, בנו של (הרב צפניה דרורי רבה של קריית שמונה), המסיים לימודי תואר שלישי במחלקה למטעים בפקולטה לחקלאות ברחובות וחותנו אמנון וייס, איש עסקים מקדומים.

הגפנים לענבי היקב וכן הזיתים (המעובדים בבית הבד ליד היקב) נטועים בגובה רב (700-800 מטר מעל פני הים) בשטחים שבין גבעת הראל לבין "דרך האבות" היום כביש 60,מבית אל לשכם. מפאת המחסור בקרקע, ניטעו הגפנים בצפיפות רבה וכתוצאה ייבול הענבים נמוך, יחסית, עבור כל גפן, אולם הכמות הכוללת סבירה.

בשנת 2006 תפוקת היקב הייתה 7,500 בקבוקי יין וכיום היא עומדת על כ-12,000 בקבוקים מדי בציר. היקב מתכנן להגדיל את תפוקתו עד לרמה של 20,000 בקבוקים במטרה לשמר את האיכות ואת הטיפול הפרטני בתוצרתו.

בציר הענבים ביקב גבעות הוא ידני בלבד, לשימור איכות האשכול ולמניעת פגימה מכנית. הבציר נעשה לפנות בוקר לניצול מרבי של צינת הבוקר המאפשרת את הגעת הענבים אל היקב, הסמוך לכרמים, כשהם במיטבם.

היין כשר למהדרין בהשגחת הרב אלחנן בן-נון, רב היישוב שילה. גרסאות ממותגות של יינות היקב הופקו בעבור מסעדות כמו "מול ים" ו"קיוטו" ענבי זעם כתבה בגלובס על יקבים ביהודה ושומרון, 07/10/2008‏

עוד על היקב ראו כאן

ויקי-קדומים כ"ג באדר תשע"ג

תוכן עניינים