Kedumim Wiki
Kdumim

מאתר האינטרנט של קדומים

עלון אינטרנטי לנושאים אקטואליים בתחומי:מסורת ישראל, עם ישראל וארץ ישראל

קוראים נכבדים !
נשמח להערות על העלון, נודה לכם אם תכתבו אותן בסוף העלון בפרק המכונה: הערה, לאחר הכתיבה הקישו "פרסם תגובה"
כמובן, אגיב על כך אם יהיה לי מה לומר.
בכל מקרה, טוב שהקוראים יידעו שבערך יש פרטים הטעונים השלמה והבהרה.

כל הפרטים הנכללים בדף זה, כמו בשאר הדפים, נועדו ללימוד ולמחקר - אין לעשות בהם שימוש מסחרי.
אם מישהו סבור שיש בכך פגיעה בזכויות יוצרים - הוסיפו הערה על כך מטה והתוכן יימחק מייד



אקטואליה[]

הטנק האמריקאי האחרון עזב את גרמניה אחרי 69 שנה[]

(ליום השואה והגבורה)

מהפלישה לנורמדי, 4 ביוני 1944, היה הצבא האמריקאי על אדמת אירופה. ידיעה בעיתון מוסרת
“There is no [U.S.] tank on German soil. It’s a historic moment,” said Lt. Col. Wayne Marotto, 21st TSC spokesman.

vandiver.john@stripes.com - 4 באפריל 2013

מסורת ישראל[]

הלכה יומית: תפילת שחרית[]

  1. כשהגיע זמן תפילה אסור לאדם להתחיל ללמוד תורה, אמנם אם הוא רגיל ללכת לבית הכנסת לתפילה, או שאמר לחבירו שאינו לומד - שיזכיר לו להתפלל, רשאי להתחיל ללמוד. (משנ"ב סי' פט)
  2. המלמד תורה לאחרים, רשאי ללמד אף שהגיע זמן התפילה, כיון שזכותה הרבים דבר גדול הוא, ואם לא ילמדו עכשיו - יתבטלו ולא ילמדו. אמנם אם הוא חושש שיעבור זמן קריאת שמע, חייב לקרוא קודם
  3. המתפלל, לא יעמוד על גבי מקום גבוה ויתפלל, כגון על גבי כסא, ספסל או מטה, משום שהוא טרוד וחושש שמא יפול, ואינו יכול לכוין דעתו לתפילה. ועוד, שאין ראוי לעמוד במקום גבוה בעת התפילה, שאין גבהות לפני הקב"ה. ואם הוא זקן או חולה, ואינו יכול להתפלל באופן אחר, מותר. (שו"ע ומשנ"ב סי' צ)
  4. אם עומד במקום גבוה כדי להשמיע קולו לציבור, מותר. אמנם יש אומרים שההיתר הוא רק לטעם של 'אין גבהות לפני המקום', אבל אם יש שם טירדא וחשש נפילה, אסור. (שם)
  5. הלימוד היום לעילוי נשמת דוד בן יצחק יהודה, ואסתר מלה סימה בת אליהו הי"ד

וילדיהם שלמה אליהו ולאה הי"ד שנהרגו בשואה על קידוש השם
אף שאסור להתפלל על גבי מקום גבוה, אם אותו מקום נחשב כרשות בפני עצמה, מותר. והיינו כאשר יש בו ארבע אמות על ארבע אמות. והוא הדין אם זהו מקום המוקף מחיצות, אף שאין בו ארבע אמות על ארבע אמות. (שו"ע סי' צ)

  1. צריך לפתוח בבית הכנסת פתחים או חלונות כנגד ירושלים, כדי להתפלל מולם, וכל שכן שהמתפלל בביתו יקפיד על כך לכתחילה. ואף שכשמתפלל נותן עיניו למטה, מכל מקום אם תתבטל כוונתו ישא עיניו לשמים לעורר את הכוונה. (שם ומשנ"ב שם)

המקור: halachotbeyom@gmail.com

משנה יומית: מסכת שקלים[]

פרק ד משנה א: מ'תרומת הלשכה' של מעות מחצית השקל, היו מביאים תמידים ומוספים ונסכיהם, קרבן העומר, שתי הלחם ולחם הפנים, ושאר קרבנות ציבור. בשמיטה היו מושיבים שומרים על תבואה שצמחה מעצמה לצורך קרבן העומר ושתי הלחם, ושילמו להם מתרומת הלשכה. לרבי יוסי יכול אדם פרטי להתנדב ולשמור בחינם ולהביא את החיטים לצורך קרבנות אלו, ולדעת חכמים אין יכול לעשות כן, לפי שאין קרבן יחיד משתנה להיות קרבן ציבור.

משנה ב: דברים נוספים הבאים מתרומת הלשכה הם פרה אדומה, שעיר המשתלח, ולשון של זהורית ושאר מינים הנשרפים עם הפרה האדומה. אך הכֶּבֶשׁ שהיו בונים לצורך הוצאת הפרה האדומה, וכֶּבֶשׁ שהיו עושים למוציא את השעיר המשתלח, ולשון של זהורית שבין קרני השעיר המשתלח, ואמת המים העוברת בעזרה, וחומות ירושלים ושאר צרכיה, היו באים משארית המעות שבלשכה, לאחר שניטלה התרומה. ולדעת אבא שאול הכהנים הגדולים היו עושים מממונם את הכבש של הפרה האדומה.

משנה ג: בשארית המטבעות שבלשכה, לרבי ישמעאל היו קונים יינות שמנים וסלתות ומוכרים אותם, ומרויחים את ההפרש. אך רבי עקיבא חולק ואומר שאין משתכרין במעות של הקדש, ולא בשל עניים.

משנה ד: לאחר א' בניסן משתמשים לקרבנות בתרומה החדשה, ונחלקו התנאים מה היו עושים בשאריות התרומה הישנה: לתנא קמא, היו עושים בזה רקועי זהב לבית קדש הקדשים, לדעת רבי ישמעאל היו עושים בזה כלי שרת, וכן דעת רבי חנניא סגן הכהנים, לדעת רבי עקיבא היו מקריבים מהם קרבנות בשעה שלא היו קרבנות אחרים. כמו כן נחלקו ברווח שהיה להקדש מהנסכים שנמכרו במקדש [כמו שיבואר להלן מ"ט], לרבי עקיבא היו עושים בזה כלי שרת, ולרבי חנניא סגן הכהנים היו מביאים בהם קרבנות בשעה שלא היו קרבנות אחרים. ורבי עקיבא ורבי חנניא סגן הכהנים חולקים על רבי ישמעאל הסובר (במשנה ג) שהיו משתכרין במעות הקדש.

משנה ה: מא' בניסן יש להביא את הקטורת מהתרומה החדשה, ואת שארית הקטורת של התרומה הישנה, היו מחללים על שכרם של האומנים, ונותנים אותה לאומנים בשכרם, והם חוזרים ומוכרים אותה להקדש בכסף של התרומה החדשה. ואם עדיין לא באו מעות של התרומה החדשה, היו קונים מהם את הקטורת במעות התרומה הישנה.

המקור: halachotbeyom@gmail.com

"מַחֲלוֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם"[]

אבות_פרק_ה_משנה_יז

אבות פרק ה משנה יז

מאת הרב מוטי אלון - אבות פרק ה משנה יז

כָּל מַחֲלוֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם, סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם. וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, אֵין סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם. אֵיזוֹ הִיא מַחֲלוֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם, זוֹ מַחֲלוֹקֶת הִלֵּל וְשַׁמַּאי. וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, זוֹ מַחֲלוֹקֶת קֹרַח וְכָל עֲדָתוֹ

פירוש רבי עובדיה מברטנורא:"כל מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים" - כלומר שאנשי המחלוקת ההיא מתקיימים ואינם אובדין, כמחלוקת הלל ושמאי שלא אבדו לא תלמידי בית שמאי ולא תלמידי בית הלל. אבל קורח ועדתו אבדו. ואני שמעתי, פירוש סופה, תכליתה המבוקש מענינה. והמחלוקת שהיא לשם שמים, התכלית והסוף המבוקש מאותה מחלוקת להשיג האמת, וזה מתקיים, כמו שאמרו מתוך הויכוח יתברר האמת, וכמו שנתבאר במחלוקת הלל ושמאי שהלכה כבית הלל. ומחלוקת שאינה לשם שמים, תכלית הנרצה בה היא בקשת השררה ואהבת הניצוח, וזה הסוף אינו מתקיים, כמו שמצינו במחלוקת קורח ועדתו שתכלית וסוף כוונתם היתה בקשת הכבוד והשררה והיו להיפך


תוספות יום טוב:

  • מחלוקת הלל ושמאי - הלל ושמאי. לפי שתלמידיהם לא שמשו כל צורכן ומהם ואילך רבתה המחלוקת בישראל, לפיכך נקטינהו לדוגמא. ומש"ה נמי לא קשיא רישא לסיפא. ועתוי"ט:
  • קרח וכל עדתו- קרח כו'. לא הזכיר צד השני שהם משה ואהרן כמו שזכר בחלוקה ראשונה ב' הצדדים. לפי שבכאן אינם שווים שמשה ואהרן כוונתם לשמים היתה. ולא היתה בהם שום בחינה שלא לשם שמים.

להלן נקודות מהשיעור:

  • הארה - דומה למשנה קודמת (דוד ויונתן ואמנון תמר) : אהבה מול אהבה - תמיד שותפים שניים - אחד חיובי ואחד שלילי. במשנה שלנו: מחלוקת תנאים - בין הלל ושמאי לבין קורח ועדתו - הדןגמא היא מתקופתו.

"בקרובי אקדש"[]

מקורות לשיעורו של אריה רוקח שנית בקדומים, בשבת פרשת שמיני, לעילוי נשמת בתו תחיה, ונערכו בעזרת יעקב שני
לעיון בתוכן המקורות הקישו כאן [בקרובי אקדש]

והנה המקורות:

  1. מגילה י עמוד ב כל הקטע המתחיל ב "אמר רבי לוי ואיתימא רבי יונתן דבר זה מסורת בידינו מאנשי כנסת הגדולב כל מקום שנאמר והי אינו אלא לשון צער...".
  2. בקרובי אקדש " פירוש הרשבם. ויקרא י, ג.
  3. "ויהי ביהי ביום השמיני" - פירוש בעל הטורים.
  4. הפטרת שמיני.
  5. רש"י "ויחר אף " - שמות ד,יד.
  6. רש"י : "הוא אשר דבר " - ויקר י , ג.
  7. ויקרא י , ו : "ואחיכם כל בית ישראל יבכו את השרפה אשר שרף ה ".
  8. ויהי בשלח פרעה, 'ויהי' – לשון צער ! על מה הצער ?
  • (יז) וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם... (ספר שמות פרק יג) . אמר רבי לוי, ואיתימא רבי יונתן: "דבר זה מסורת בידינו מאנשי כנסת הגדולה, כל מקום שנאמר 'ויהי' אינו אלא לשון צער".
  • "ויהי בימי אחשורוש" - הוה המן,
  • "ויהי בימי שפוט השופטים" - הוה רעב
  • "ויהי כי החל האדם לרוב" - וירא ה' כי רבה רעת האדם
  • "ויהי בנסעם מקדם" - הבה נבנה לנו עיר
  • "ויהי בימי אמרפל" - עשו מלחמה
  • "ויהי בהיות יהושע ביריחו" - וחרבו שלופה בידו
  • "ויהי ה' את יהושע" - וימעלו בני ישראל
  • "ויהי איש אחד מן הרמתים" - כי את חנה אהב וה' סגר רחמה
  • "ויהי כאשר זקן שמואל" - ולא הלכו בניו בדרכיו
  • "ויהי דוד לכל דרכיו משכיל" - ויהי שאול עוין את דוד
  • "ויהי כי ישב המלך בביתו" - רק אתה לא תבנה הבית...(תלמוד בבלי מסכת מגילה דף י/ב)

( הקטע להלן הוא מאת יעקב שני)

אבל: ללאום, לפרט ומימי בראשית[]

משה רבינו קבע את מתכונת האבל לאחר מות בני אהרון, והעקרון נשמר עד עצם היום הזה:

"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-אַהֲרֹן, הוּא אֲשֶׁר-דִּבֶּר ה' לֵאמֹר בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ, וְעַל-פְּנֵי כָל-הָעָם, אֶכָּבֵד; וַיִּדֹּם, אַהֲרֹן. וַיִּקְרָא מֹשֶׁה, אֶל-מִישָׁאֵל וְאֶל אֶלְצָפָן, בְּנֵי עֻזִּיאֵל, דֹּד אַהֲרֹן; וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, קִרְבוּ שְׂאוּ אֶת-אֲחֵיכֶם מֵאֵת פְּנֵי-הַקֹּדֶשׁ, אֶל-מִחוּץ, לַמַּחֲנֶה. וַיִּקְרְבוּ, וַיִּשָּׂאֻם בְּכֻתֳּנֹתָם, אֶל-מִחוּץ, לַמַּחֲנֶה--כַּאֲשֶׁר, דִּבֶּר מֹשֶׁה. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-אַהֲרֹן וּלְאֶלְעָזָר וּלְאִיתָמָר בָּנָיו רָאשֵׁיכֶם אַל-תִּפְרָעוּ וּבִגְדֵיכֶם לֹא-תִפְרֹמוּ, וְלֹא תָמֻתוּ, וְעַל כָּל-הָעֵדָה, יִקְצֹף; וַאֲחֵיכֶם, כָּל-בֵּית יִשְׂרָאֵל--יִבְכּוּ אֶת-הַשְּׂרֵפָה, אֲשֶׁר שָׂרַף ה'. וּמִפֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא תֵצְאוּ, פֶּן-תָּמֻתוּ--כִּי-שֶׁמֶן מִשְׁחַת ה', עֲלֵיכֶם; וַיַּעֲשׂוּ, כִּדְבַר מֹשֶׁה. [1]

על כך דן ישראל רוזנסון בדף השבועי בהוצאת אוניברסיטת בר-אילן במאמרו אבלות לפני היום השמיני דן במקור מנהג האבלות והדיע עד לימי בראשית, וכך הוא כתב:

  • הדרשה הראשונה בסדרת הדרשות של פרשת שמיני בתנחומא פותחת – כדרכן של דרשות מהסוג הזה – בהתייחסות לפסוק מ"כתובים": "שׁוֹמֵר מִצְוָה לֹא יֵדַע דָּבָר רָע" [2]. הפרשנות המדרשית, אין דעתה נוחה מתפיסת הפסוק כהיגד כללי; היא מזהה ב"שומר המצווה" הנידון את אהרון. גם המצווה איננה מושג כללי; המצווה מקופלת בשני פסוקים מסוף הפרשה הקודמת: "וּמִפֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא תֵצְאוּ שִׁבְעַת יָמִים" [3] ; "וּפֶתַח אֹהֶל מוֹעֵד תֵּשְׁבוּ יוֹמָם וָלַיְלָה שִׁבְעַת יָמִים" [4]. "לא תצאו" ו"תשבו" הנושאים אופי טכני כלשהו, מיתרגמים בהמשך הדברים למצוות אבלות: "אמר להם משה שמרו אבילות ימים שבעה" [5].
  • נאמר בתנחומא : "אמר להם משה שמרו אבילות ימים שבעה, ושמרתם את משמרת ה'". משמרת ה' זו מובנת כאבל: "אמר להם משה שמרו את משמרת ה', שכך שימר הקב"ה שבעת ימי אבילות". לפי פשוטו, "משמרת" היא הדרכה הלכתית לדברים הרלוונטיים במצב מיוחד זה ("משמרת היא כלל הדברים שחייבים לשמור אותם" ). ולמותר לציין, פירוש זה הגיוני בנסיבות שנאמרו, בפרק ח, לפני כל האירועים המסעירים של פרשתנו. "משמרת" כרוכה אפוא בשמירה בגין רצון ה' ובגלל ציוויו. זוהי משמרת של האדם הנענה לה', והיא מתייחסת ל'נשמר'. אין זו הדרכה הלכתית כללית, אלא התמקדות במצווה ספציפית, האמורה להתבצע משום שה' נהג כך!
  • המקור לאבלות הא-ל קשור במבול, כנאמר בתנחומא שם: "באותה שעה שימר הקב"ה שבעת ימי האבל, עד שלא הביא את המבול", ואכן הרס העולם מצדיק אבלות. אך מדרשנו מעמיד את אבלות הא-ל כדוגמה לאבלות האדם בהתייחס למעשה נדב ואביהוא! הא-ל מתאבל בטרם השמיד את עולמו והכוהנים נדרשים להתאבל כדפוס פעולה עקרוני במקדש. תפיסת אבלות זו אינה נובעת רק מהשלכותיו העמוקות של האירוע ביום השמיני והשבר העמוק שנגזר ממנו, אלא גם מהצורך להמחשת הקשר העמוק בין העולם למקדש. המקדש המהווה מיקרוקוסמוס, דגם רעיוני לעולם ומלואו מצדיק שילוב של אבלות כדי לשמור אותו; שמירת המקדש כרוכה לא רק בעבודותיו, אלא גם בנקודת מוצא של אבלות מלכתחילה על כל המשתמע מכך, שאם לא כן יעלה הקודש על גדותיו, וגם כאן נוסיף – על כל המשתמע מכך!


עם ישראל[]

מטבעות בגאטו[]

(התקבל ממחבר המאמר)
מאמרו של איתמר עצמון ליום השואה - פורסם בירחון סגולה

כסף המחנות1
כסף המחנות2

טוסקנה היהודית - מסלול סיור[]

מחוז עם ערים בעלי מסורות מימי הביניים, כפרים ואחוזות, בתי כנסת ומוזיאונים, בין ההיסטוריה ומסורת: מקומות יהודים ומסלולים של טוסקנה הוצגו בבורסת התיירות הבינלאומית במילאנו. איכות תרבותית תיירות פרויקט, עם הודות חדשני חזק לתקשורת וכלים החדשים דיגיטליים.

Città d’arte e borghi medievali, sinagoghe e musei, tra storia e tradizione: luoghi e percorsi ebraici della Toscana presentati alla Borsa Internazionale del Turismo a Milano. Un progetto di turismo culturale di qualità, con una forte impronta innovativa grazie ai nuovi media e agli strumenti digitali.

ארץ ישראל[]

תעלומה בהר גריזים[]

Har gerizim 122

המתחם בראש ההר - מתחתיו - אולי - תבנית של "הבית השני"

למרות שנערכו בהר חפירות יסודיות, והוא נפתח לציבור הרחב, נשארה תעלומה אחת. הנה קטע עיתון מלפני 30 שנה, יהודה אריאל, סופר "הארץ", מסכם:" נראה כי העיר נשרפה עד היסוד בימי יוחנן הורקנוס, בשנת 128 לספירה כדי לחסל את המקדש, העשוי בדומה לבית המקדש בירושלים (הדגשת העורך)

מצוטט יצחק מגן, שחפר בעתיקות ההר, כי לפי מקורות אצל יוספוס פלביום ומעט ממסכת תענית ויומא מהתלמוד הירושלמי, סנבלט קבל את רשותו של אלכסנדר מוקדון, בשנת 332 לפנה"ס להקים על ההר בית מקדש לשומרונים.

בתו של סנבלט נישאה לכהן ירושלים מנשה, לדאוג לכהונה ראשית כפי שהיה רגיל בירושלים. מכאן אנו למדים שאכן הבית על הר גריזים היה דמוי לזה שבירושלים.

מניחים ששרידי המבנה, אם נותרו, הם מתחת שליסודות הכנסייה הביזנטית - המתומן בראש ההר. בכתבה נאמר שבכוונת יצחק נגן "לחפור בעתיד הקרוב" - אך בשטח עדיין לא נעשת חפירה יסודית.

מקובל שזאת האפשרות היחידה לחזות כיצד היה בנוי בית המקדש בימי-קדם.

רמז נמצא באזור, שער הבנוי בצורה "שער טדי" שהיה בהר הבית.

המיקום - בראש ההר

סיור בגוש טלמונים[]

הנושאים : מרד בר-כוכבא, עתיקות, נוף, מקרא ומעיינות בהרי גופנא- בהדרכת אהרן טבגר

נצא לסיור קסום באתרים שונים בגוש טלמונים. נתחיל בתצפית מרהיבה ממצפה חרשה. נבקר באתר היישוב הקדום שבגבעת היקבים, בו נבחין בקולומבריום, מערת קבורה, יקב תת-קרקעי שהוסב למסתור בימי מרד בר-כוכבא ועוד. נעצור להתרעננות בשמורת מעיינות ענר. נבקר את הגפנים המתחדשים בכרם אביה ונדון במיקומה של נחלי געש המקראית. נסיים בביקור בשמורת המעיינות הצפופה בארץ – נחל נטוף.

7:45 מפגש בצומת שילת (על כביש 446, עם הפנים לכיוון צפון-מזרח)

8:15 התחלת הסיור ביישוב חרשה

13:00 סיום משוער בעיקול הכביש מתחת לנווה-צוף (חלמיש)

יש להירשם מראש בטלפון: 02-6568894 או במייל midreshet.gofna@gmail.com --

מדוע תוחלת החיים בבני ברק היא הארוכה ביותר[]

Center of bne brak

מרכז בני ברק ביום 2012

זאב גלילי בבלוג "היגיון בשיגעון" ב-2 בינואר 2012 כתב מדוע תוחלת החיים בבני ברק היא הארוכה ביותר הציג את התופעה

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה פרסמה נתונים על תוחלת החיים של תושבי ערים שונות בארץ. מן הפרסום עולה כי בני ברק היא העיר בעלת תוחלת החיים הגבוהה ביותר – 77.4 שנים לגברים ו-81.1 שנים לנשים (אך גם בין הערים שתושביה עניים).

ותשובה אפשרית - היופי האמיתי של הקהילתיות היהודית בבני ברק טמון במאות ארגונים קטנים לגמילות חסד. בעצם לא מדובר בארגונים, בתקציבים ובכספים. הגמ"חים ברובם אינם אלא מספר טלפון ודירה פרטית של אנשים המוכנים להגיש סיוע בכל תחום: איפור כלות, עששיות ומחזיקי נרות לחתונה, שמלות חופה, מאווררים, מזכירות אלקטרוניות, מחשבים, מצלמות, משקפיים, סולמות, ספרים, פלאפונים, צידניות, נרות שבת, ואפילו ניר טואלט חתוך לשבת וכבל מאריך.

ונחזור לסטטיסטיקה. יש בקהילה היהודית עוני אבל אין בה ניוול. יש בה מצוקות כבכל חברה אנושית. אבל אין בה את מצוקת הבדידות והנטישה. וזה אולי סוד אריכות החיים של תושבי בני ברק ואולי סוד אריכות החיים של העם היהודי.


ביקור וסיור בבית הרב[]

הסיור כולל מתן חוברת הדרכה לסיור עצמי וצפייה בסרט על הרב באורך של כ-20 דק'. הסרט מוקרן בשפות עברית או אנגלית. לקבוצות - ניתן לתאם מדריך לסיור בבית, בתיאום ובתשלום.

תמונות מהתערוכה החדשה ב'בית הרב' :

לעלון הבא[]

ויקי-קדומים לשנת תשע"ג[]


  1. ויקרא,י',ו'
  2. קהלת, ח',ה'
  3. ויקרא ח', ל"ג
  4. שם,ח',ל"ה
  5. תנחומא, שם