Kedumim Wiki
Kdumim

מאתר האינטרנט של קדומים

עלון אינטרנטי לנושאים אקטואליים בתחומי:מסורת ישראל, עם ישראל וארץ ישראל

קוראים נכבדים !
נשמח להערות על העלון, נודה לכם אם תכתבו אותן בסוף העלון בפרק המכונה: הערה, לאחר הכתיבה הקישו "פרסם תגובה"
כמובן, אגיב על כך אם יהיה לי מה לומר.
בכל מקרה, טוב שהקוראים יידעו שבערך יש פרטים הטעונים השלמה והבהרה.

כל הפרטים הנכללים בדף זה, כמו בשאר הדפים, נועדו ללימוד ולמחקר - אין לעשות בהם שימוש מסחרי.
אם מישהו סבור שיש בכך פגיעה בזכויות יוצרים - הוסיפו הערה על כך מטה והתוכן יימחק מייד



הירושלמי - המנוע של המגמה להרבות קידוש השם בעולם.
בפרשת אמור אנו פוגשים את נושא קידוש השם שהוא בעצם תכליתו של כל יהודי. מטרתו של עם ישראל לקדש שם שמים בעולם. האם בנושא קידוש השם ישנו הבדל בין יהודי לגוי. או ליתר בירור גוי שכופים אותו לעבור על שלש עבירות האם מחויב למסור את הנפש. לדעת הירושלמי (שביעית ד, ב) רק יהודי חייב בקידוש השם ואילו גוי אינו חייב בקידוש השם. בסוגית הבבלי (סנהדרין עד, ב ועה א) ישנה אפשרות שגוי חייב בקידוש השם בפני עשרה מישראל.
בכלל שאנחנו מדברים על קידוש השם, הרי אין קידוש השם גדול יותר מאשר מדינת ישראל, וביותר שהפלא הזה צמח מתוך מציאות איומה של גלות מציאות של חילול השם. על כגון זה המליץ הרב צבי יהודה הכהן קוק את מאמר הירושלמי קידושין ד, א) – גדול קידוש השם מחילול השם. המם במשמעות של מתוך. קידוש השם שפורץ מתוך מציאות של חילול השם הוא קידוש השם הרבה יותר גדול מאשר גידול השם רגיל..
אברהם בםס - דף קשר 120 - blasyerushalmi@gmail.com

ב"ה יום שני י"ט אייר תשע"ג
29 באפריל 2013


מסורת ישראל[]

הלכה יומית:תפילת שחרית[]

  1. הבא להתפלל תפילת העמידה, אם היה בחוץ לארץ, יכוין פניו כנגד ארץ ישראל, שנאמר 'והתפללו אליך דרך ארצם', ויכוין בליבו כאילו הוא בירושלים, בבית המקדש, בבית קדשי הקדשים. (שו"ע ומשנ"ב סי' צג)
  2. העומד בארץ ישראל, יכוין פניו לירושלים, שנאמר 'והתפללו אל ה' דרך העיר אשר בחרת', ויכוין גם הוא כאילו הוא במקדש, בבית קדש הקדשים. העומד בירושלים, יכוין פניו למקדש, שנאמר 'והתפללו אל הבית הזה', ויכוין ליבו כאילו הוא בקדש הקדשים. (שם)

לכות תפילת שחרית

  1. המתפלל תפילת העמידה, ואינו יכול לכוון עמידתו לכיוון ארץ ישראל או ירושלים, כגון בנסיעה, לכל הפחות יפנה את פניו לכיוון ארץ ישראל, ירושלים ובית המקדש. ואם אינו יכול - יכוין ליבו כאילו הוא עומד בקדש הקדשים. (שו"ע ומשנ"ב סי' צד)
  2. מי שטעה והתחיל להתפלל לכיוון אחר, ובאמצע התפילה שם ליבו לכך, לא יעקור רגליו כדי להתפלל לכיוון הנכון, אלא יצדד פניו לכיוון ארץ ישראל, ירושלים ובית המקדש. ואם אינו יכול - יכוין ליבו כאילו הוא עומד בקדש הקדשים

המקור: halachotbeyom@gmail.com

משנה יומית:מסכת שקלים[]

הלימוד היום לע"נ הר"ר אלעזר מנחם בן שרגא יצחק ז"ל
נודה מאד מאד למי שיזכיר בפה לפני הלימוד

יום שישי ט"ז אייר תשע"ג פרק ו, משנה א: היו בבית המקדש שלשה עשר קופות, שלשה עשר שולחנות, ולהלן יבואר למה היו משמשים. וכן היו משתחוים שלש עשרה השתחויות [שיפורטו להלן], והיו שהשתחוו ארבע עשרה, אף כנגד דיר העצים, שמסורת בידם שנגנז שם הארון.

משנה ב: ומעשה בכהן בעל מום שבדק עצים מתולעים בדיר העצים, והבחין במרצפת בולטת מעט, והבין שדרך שם הטמינו את הארון, וכשבא לספר זאת לחבריו, מת מיד, ואז הבינו בבירור ששם הארון טמון.

משנה ג: ההשתחויות היו כנגד שלש עשרה שערים שהיו במקדש, ואלו הן: ארבע בדרום, שער העליון [שמשם ואילך משתפע הר הבית כלפי מטה], שער הדלק [שמכניסים משם את עצי המערכה], שער הבכורות [שהיו מכניסים משם את הבכורות לשחיטה], ושער המים [שמשם מכניסים את צלוחית המים בסוכות, או שמשם עתיד נחל מים לפכות בעזרה, כנבואת יחזקאל. ארבע בצפון, שער יכניה [ממנו יצא יכניה מלך יהודה בגלותו], שער קרבן [שבו מכניסים את הקרבנות הנשחטים בצפון], שער נשים [בו הן נכנסות לסמוך על קרבנותיהן], ושער השיר [בו מכניסים את כלי השיר]. שער אחד במזרח, והוא שער נקנור, והיו בתוכו שני פתחים קטנים, שיהא קל להכנס ולצאת ממנו. ושני שערים במערב, ללא שם, כיון שלא היה להם שימוש מיוחד.

משנה ד: שלשה עשר שולחנות שבמקדש, אלו הן: שמונה של שיש בבית המטבחיים, להדיח עליהם את קרבי הקרבנות. שני שולחנות במערב הכבש, אחד של שיש להניח עליו את אברי הקרבנות, ואחד של כסף להניח עליו כלי שרת. ושני שולחנות בתוך האולם, אחד של שיש להניח עליו את לחם הפנים כשמביאים אותו, ואחד של זהב להניח עליו את לחם הפנים כשמוציאים אותו ומחלקים אותו לכהנים, כיון שמעלים בקודש ואין מורידים, וכיון שכל השבוע היה מונח על שולחן הזהב, אין מניחים אותו על שולחן פחות בחשיבותו. ושלחן הזהב שהיה בהיכל, עליו מונח לחם הפנים כל השבוע.

משנה ה: שלשה עשר קופות היו במקדש, וכך היה כתוב עליהם: א. שקלים חדשים [והיינו מחצית השקל של שנה זו]. ב. שקלים ישנים [והיינו מחצית השקל של מי שלא הספיק לתרום בשנה שעברה]. ג-ד. 'קינין' ו'בני יונה', לרבי יהודה היו מניחים בו נדבות להקרבת תורים ובני יונה, ולא חובות. ולחכמים בקופת 'קינין' היו מניחים גם מחוייבי קינים, המביאים אחד חטאת ואחד עולה. ה. 'עצים', לנדבה לצורך קניית עצים למערכה. ו. 'לבונה', נדבה לקניית לבונה. ז. 'זהב לכפורת', נדבה לעשיית כלי שרת. ח. 'מותר חטאת', והיינו שארית מעות שהוקדשו לחטאת. ט. 'מותר אשם'. י. 'מותר קיני זבים וזבות ויולדות'. יא. 'מותר קרבנות נזיר'. יב. 'מותר אשם מצורע'. יג. 'נדבה', שם היו נותנים נדבות סתם.

המקור: halachotbeyom@gmail.com

ספירת העומר - צִפִּיָּה למתן תורה[]

ספירת העומר נבנצאל

רבי עקיבא?- אני לא מאמין עליו !!![]

בתלמוד מופיעים מספר דמויות שבחייהם היום יומיים היו רחוקים מחיים רוחניים, אולם עקב מעשה חד פעמי, שהתעלו על עצמם בו, קנו את עולמם, והגמרא, או אחד התנאים אומרים עליהם : "יש קונה עולמו בשעה אחת". לכאורה רבי עקיבא, הוא ההיפך מזה. אמנם ארבעים שנה היה עם הארץ, אבל אחרי כן 40 שנה הוא לָמַד, ואח"כ עוד 40 שנה הוא לִימֵד והרביץ תורה לעשרות אלפי תלמידים. וזה לא מסתדר לי עם ראשי התיבות של השם עקיב"א:

"יש קונה עולמו בשעה אחת". (אמנם לא לפי הסדר).

ואמנם פעמיים בימי חייו של רבי עקיבא הוא ניצב בפני החלטה "גורלית", ובהחלטתו באותו רגע, הוא היה יכול לקנות את עולמו, או, חלילה לאבד אותה.

פעם ראשונה: כולם מכירים את הספור שרבי עקיבא ראה מיים שמטפטפים על סלע, והם הצליחו, במשך השנים הרבות שהם טפטפו עליו, לִשְׁחוֹק בסלע. ואז הוא נשא קל וחומר ואמר לעצמו : ומה המיים הרכים יכולים לִשְׁחוֹק בסלע הקשה, דברי תורה הקשים הרי יצליחו לעשות רושם על לבי הרך.

רבי עקיבא היה יכול לעשות חשבון אחר: הטיפה הראשונה לא עושה כל רושם על הסלע הקשה. גם הטיפה השניה - לא. רק כמות עצומה של טיפות, אולי הטיפה המיליארדית, משאירה סימן כל שהוא. איך אני יכול לעשות את המאמץ הגדול הזה ? ועוד בגילי המתקדם ?

לו היה עושה חשבון כזה - הוא היה מתיאש. אבל רבי עקיבא עשה חשבון אחר.

מוכרח להיות שהטיפה הראשונה עושה רושם על האבן. כי אם אינה עושה דבר, אז השניה - היא היא הראשונה, בעצם. ואז, גם היא אינה עושה דבר, ואז השלישית, היא היא הראשונה.... וכן הלאה, וכך גם הטיפה המיליארדית היא הראשונה. וכן הלאה. המסקנה - גם הטיפה הראשונה עושה רושם, קל, אמנם, אבל עושה רושם. אז הבה אתחיל.

בשניה הזו, שהוא חשב כך ולא אחרת, הוא קנה את עולמו.

בגיל ארבעים התחיל רבי עקיבא ללמוד. ארבעים שנה – לָמַד. אח"כ, בגיל שמונים, התחיל לְלַמֵד. לאט לאט, אחד אחרי השני הצטברו לו עשרים וארבע אלף תלמידים. כולם חכמים, כולם נבונים, כולם יודעים את התורה. כל אחד מהם "נשמה". כל אחד – עולם ומלואו.

בהנחה שתלמידי רבי עקיבא מתו במרד בר-כוכבא , זה היה כשרבי עקיבא היה כבן 118 שנה, ובכל מקרה אחר שעבר את גיל 104, מתו 24,000 תלמידיו, ואנחנו מגיעים אל ההחלטה ה"גורלית" השניה....

פעם שניה: מה עשה רבי עקיבא ? ... וְהָיָה הָעוֹלָם שָׁמֵם, עַד שֶׁבָּא רַבִּי עֲקִיבָא אֵצֶל רַבּוֹתֵינוּ שֶׁבַּדָּרוֹם, וּשְׁנָאָהּ לְרַבִּי מֵאִיר, וְרַבִּי יְהוּדָה, וְרַבִּי יוֹסֵי, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן, וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמּוּעַ, וְהֵם הֵם הֶעֱמִידוּ תּוֹרָה בְּאוֹתָהּ שָׁעָה. (מסכת יבמות)

הנה כמה תירוצים שהיו יכולים לעלות במוחו של רבי עקיבא ולמנוע ממנו להתחיל הכל ... מהתחלה.

אני זקן.
בשנים שנותרו לי לחיות – לא אספיק כלום.
הרומאים בעקבותי.
מאיפה אקח תלמידים ? – בבני ברק כולם מתו !
אין לי כח להתחיל מהתחלה, שמישהו צעיר יותר יחליף אותי.
אם כל תלמידַי מתו – סימן שהקב"ה לא מעונין שאני אלמד.

אלו מקצת התרוצים שרבי עקיבא היה יכול לומר, ולא אמר. הלך מבני ברק, מושבו, לדרום. שם היו תלמידים בעלי פוטנציאל. הרי "הרוצה להחכים ידרים" ! והפך את "מאיר" ל"רבי מאיר", את "יהודה" ל"רבי יהודה", את "יוסי" ל"רבי יוסי", את "שמעון" ל"רבי שמעון בר יוחאי", ואת "אלעזר" ל"רבי אלעזר בן שמוע". כולם עמודי התווך של ה"משנה", התורה שבעל פה, ולא נשתכחה תורה מישראל.

אותיות עקיב"א, הם אותיות ראשי התיבות של "יש קונה עולמו בשעה אחת". כן. בשעה שהוא החליט להתחיל ללמוד, ובשעה שהוא החליט להתחיל הכל מחדש ולא להתיאש, אז רבי עקיבא קנה את עולמו כאבי התורה שבעל פה, הנגלה והנסתר.

ועוד הערה לסיום:

רבי עקיבא נרצח באכזריות רבה על ידי הרומאים בעיר הבירה שלהם קיסריה, ביום הכיפורים. בני, גלעד, כאשר בא עם תלמידים לקיסריה, יותר ממה שהוא מתפעל מה"יופי" של שרידי האבנים, הוא מתעכב עם תלמידיו על גדלו ועצמתו של רבי עקיבא. בכניסת היום הקדוש, יום הכיפורים, מתחילים את התפילה בפסוק הרומז על רבי עקיבא: אוֹר זָרֻעַ לַצַּדִּיק וּלְיִשְׁרֵי לֵב שִׂמְחה

סופי תיבות "ר עקיבה", וזאת בגלל שיום הכיפורים הוא יום ההילולא של רבי עקיבא. בימים עברו, גם חילוניים היו מלאים דעת כרימון, וכאשר הקימו את היישוב "אור עקיבא", הקרובה לקיסריה, רמזו לפסוק המתחיל את יום הכיפורים ולסופי תיבות שהבאנו לעיל.

מי יתן לנו חילוניים כאלה, ולא בורים כמו אלה הנפוצים היום ? אני סבור שבשביל לחולל את המהפכה הזו צריך את רבי עקיבא !!! לא פחות !!! לשירותכם - תמיד, בברכה וכל טוב

יעקב שני - סופר סת"ם

האם "בן אשה ישראלית והוא בן איש מצרי" יהודי מלידה?[]

לפרשת אמור

מקובל להניח כי יהודי הוא מי שאימו יהודיה. ובכל זאת, במקרא הובאו מקרים שבהם יהודי הוא מי שאביו יהודי, לדוגמא האבות, משה רבינו ועוד. קיימת הנחה כי רק לאחר מתן תורה נקבע לפיה יהודי הוא מי שאימו יהודיה.

אלכסנדר קליין דן בנושא בדף השבועי בהוצאת אוניברסיטת בר-אילן וכך הוא כתב:

  • במשנה (קידושין ג',י"ב) נאמר: "כל מי שאין לה לא עליו ולא על אחרים קידושין - הוולד כמותה, ואיזה זה? זה ולד שפחה ונכרית". הגמרא דורשת את הפסוק: "וְלֹא תִתְחַתֵּן בָּם בִּתְּךָ לֹא תִתֵּן לִבְנוֹ וּבִתּוֹ לֹא תִקַּח לִבְנֶךָ. כִּי יָסִיר אֶת בִּנְךָ מֵאַחֲרַי וְעָבְדוּ אֱ-לֹהִים אֲחֵרִים" (דב' ז',ג'-ד') כך: "בנך הבא מישראלית קרוי בנך, ואין בנך הבא מן העובדת כוכבים קרוי בנך, אלא בנה".
  • הרב וינברג, על אף הדגשתו שאין אנו יודעים בוודאות את טעמי המצוות, מציע שלושה הסברים על כך שמעמדו של הילד נקבע על פי מעמד האם:
  1. הסבר ביולוגי: הוולד הוא בעיקר נוצר על ידי אמו.
  2. הסבר תרבותי: עיקר החינוך נעשה בידי האם.
  3. הסבר פרקטי: זהות האם היא ודאית, זהות האב לא.

המקור: הרב יחיאל יעקב וינברג, שו"ת שרידי אש, ירושלים תשכ"ט, חלק 4, עמ' שפג.

  • והנה בפרשתנו דווקא משתמע ההיפך, היינו שהבן של גוי ויהודיה הוא בגדר גוי. הרי כתוב:

וַיֵּצֵא בֶּן אִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִית וְהוּא בֶּן אִישׁ מִצְרִי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּנָּצוּ בַּמַּחֲנֶה בֶּן הַיִּשְׂרְאֵלִית וְאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי. וַיִּקֹּב בֶּן הָאִשָּׁה הַיִּשְׂרְאֵלִית אֶת הַשֵּׁם וַיְקַלֵּל וַיָּבִיאוּ אֹתוֹ אֶל מֹשֶׁה וְשֵׁם אִמּוֹ שְׁלֹמִית בַּת דִּבְרִי לְמַטֵּה דָן. (ויק' כד:י-יא) מי היה בן הישראלית זה? לפי המדרש, בזמן השעבוד, "נוגש" מצרי חמד את שלומית בת דברי. הוא הוציא את בעלה הישראלי מביתם מוקדם בבוקר כשהיה עדיין חשוך, וחזר אליה והתחזה לבעלה ובא עליה. מביאה זו נוצר "בן האישה הישראלית".

  • הרמב"ן מביא בשם "הצרפתים" ( שעוול (המהדיר של פירוש הרמב"ן על התורה) מציין כי לא ידוע לו מי הם ה"צרפתים" האלה.) הסבר לדרישה זו:טעם הגרות מפני שהיה קודם מתן תורה, והיה משפטו לילך אחר הזכר ממה שאמרו "באומות הלך אחר הזכר" , וכאשר נולד זה לא מלו אותו כי מצרי היה בדינו, אבל כשגדל נתגייר לדעתו ונמול.

ה"צרפתים" סבורים כי לפני מתן תורה, כאשר בני ישראל היו עדיין בגדר "גויים", הכלל היה שהולכים אחר האב. ברם הרמב"ן אינו מקבל טיעון זה, באשר לדעתו מאז שאברהם קיבל את צו המילה, ביתו נחשב כ"עם ישראל" על כל המשתמע מכך.

  • ברם, הצדק לכאורה הוא עם ה"צרפתים": הרי רבקה, רחל, לאה, אסנת, אשתו של יהודה, נשות בני יעקב וציפורה אשת משה רבנו לא היו מצאצאיו של אברהם אבינו.

אגב: ישנה עדות לכך שלא כל החכמים היו תמימי דעים בעניין קביעת המעמד של הוולד על פי האם. במדרש מסופר על רבי חגי שהורה להלקות את יעקב איש כפר נבוריא, חכם ששהה בעיר צור, על שרצה להתיר למול בשבת בן לאב יהודי ולאם נכרית. הוא הסתמך על הפסוק "וַיִּתְיַלְדוּ עַל-מִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם" (במ' א:יח) שממנו משתמע בעליל שמעמד הוולד נקבע על ידי אביו. אלא שרבי חגי אמר לו כי "לא הורה טוב" אלא שיש להסתמך על דרשת הפסוק "בתך לא תתן לבנו וכו'" כפי שמובא לעיל. לכאורה, יעקב איש כפר נבוריא נכנע וקבל את דעתו של רבי חגי. ברם, במדרש מובאת הדעה כי נחשב כאפיקורוס. מכאן שדין זה היה מקובל על ידי חז"ל בלי תלות בדרשת הפסוק.

עם ישראל[]

החזן מוילנה[]

(עם כיתוביות בעברית)

החזן_מוילנה_חלק_א'

החזן מוילנה חלק א'

החזן מוילנה חלק ראשון

החזן_מוילנה_חלק_ב'

החזן מוילנה חלק ב'

החזן מוילנה חלק שני

"החזן מוילנה" של תאטרון היידישפיל, בשפה היידיש, מספר את סיפורו של חזן יהודי, יואל דוד סטרשונסקי, שקולו המיוחד מלהיב את דמיונם של מנהלי האופרה בוורשה. הם מציעים לו קריירה אופראית. הוא נענה. נפרד מאשתו ומבנו היחיד. מצליח. הופך ל'כוכב'. משנה את חזותו ה'יהודית'. אבל גם משלם את המחיר. הסיום טרגי. בנו היחיד מת מצער ומגעגועים. הוא משתגע. חוזר לעירו, אל בית הכנסת, ביום הכיפורים. מוכה, מיואש. ללא עתיד וללא תקווה.

לפרטים נוספים

"יהודי האמזונס" עולים לישראל[]

גודי לוץ כתבה בעיתון הארץ מיום 25 באפריל 2013 משרד הפנים יתיר ל"יהודי האמזונס" לעלות ארצה - מאות צאצאי היהודים הפרואנים, שעברו גיור קונסרבטיבי, יעלו לישראל בתחילת הקיץ. המשרד קיבל את הקביעה המשפטית שלא דרושה החלטת ממשלה להעלאתם

בין השאר נאמר בכתבה:"הסוכנות היהודית ארגנה להם בתים ברמלה, שבה כבר מתגוררים רבים מקרוביהם. 284 חברי הקבוצה, הבאים מאיקיטוס, העיר הגדולה ביותר ביער הגשם, התגיירו באוגוסט 2011 על ידי בית משפט רבני קונסרבטיבי, אחרי שלמדו יהדות במשך חמש שנים. הם צאצאיהם של יהודים מרוקאים שבאו לאזור האמזונס במאה ה-19, בחיפוש אחר עבודה בתעשיית הגומי, התחתנו עם נשים מבנות המקום והולידו ילדים"


Icinos

שער בית הקברות - ברשות הצלם:גיא שחר

בשנות השמונים של המאה ה-19 הגיעו לעיר איקיטוס (פרטים על העיר-הקש כאן) בצפון פרו, בלבו של "יער הגשם" על גדות נהר אמזונאס. העיר נמצאת בגובה 106 מטרים מעל פני הים, והיא העיר הגדולה ביותר בעולם אשר מנותקת מכבישים ודרכים יבשתיות. הגישה אליה מתאפשרת רק דרך שדה התעופה והנמל המקומיים. אוכלוסיית העיר מונה כ 400,000 תושבים. קבוצה קטנה של צעירים יהודים ממרוקו. אלה היו הרפתקנים מתוך קבוצה גדולה בהרבה של יהודי מרוקו שהיגרו לדרום אמריקה והשתקעו בעיקר בברזיל. חלק מאותם צעירים עזבו את איקיטוס ואלה שהשתקעו נישאו לתושבות המקום ממוצא אינדיאני מאחר שלא היו יהודיות במקום. יהודים אלה עסקו בסחר בעץ הגומי. בעיר לא נבנה בית כנסת, אך הוקם בית עלמין יהודי. בשנות החמישים של המאה ה-20 התחילו הצאצאים של אותם מהגרים להתעניין בשורשים היהודיים שלהם ובשנות ה-90 מאות מהם עברו תהליכי גיור בסיוע רבנים פרואנים והמתגיירים התארגנו בקבוצה בשם "החברה הישראלית של איקיטוס" (Sociedad Israelita de Iquitos). רבים מבני הקהילה עלו לישראל. (מהויקיפדיה העברית)

איטליה אינה מכבדת את משחריה[]

377319 456327107776989 697290087 n-300x200

הנפת דגלי ישראל והבריגדה היהודית בסיום התהלוכה

עורך בטאון יהדות רומא מעלה בכאב את החלטת מארגני "תהלוכה של 25 באפריל" - יום שחרור רומא מהכובש הגרמני בשנת 1944 - למנוע את ברכת יו"ר האגודה לידידות ישראל-איטליה Nבאי התהלוכה.

כנהוג, התהלוכה יצאה מהקולוסאום. היו שם כולם: פרטיזנים, מציגי מפלגות ותנועות ציבוריות. היהודים אף הם באו אך לא הורשו להניף את דגל הבריגדה. רק בסוף התהלוכה בכיכר סאן פאולו הורשו. אך אז נמנע מנשיא היהודי לשאת דברי ברכה.

על הבמה בכיכר היו פרטיזנים, נשים וילדים של אנשים שעשו את ההיסטוריה של ההתנגדות לשעבר. הם זוכרים את הערכים שבו נולד איטליה שלאחר המלחמה. בסופו של טכס הרשמי שכלל נאומים של נציגי הקבוצות שצעדו , כאשר הנציגות היהודית בקשה לברך, בהתאם לסיכום מוקדם, המברך מתקרבת לבמה, וזוכה לתגובה "אתה לא צריך לדבר...עדיף שלא לדבר משום שאחרת היה עלול לגרום לתסיסה עם קבוצות אחרות" אין מה לעשות.(ה"פלישתים" גם כאן בוחשים בקלחת).

למי שלא הבינו את תפקידה של הבריגדה יהודית במאבק נגד הנאציזם ופשיזם, אנחנו מייצגים את החלק הבא של העלון הופץ היום בין המפגינים על ידי ידידי ישראל ברומא.

"יותר מ -9,000 יהודים לחמו נגד נאצים באיטליה, פשיזם. יותר מ -5,000 היו חלק מהבריגדה היהודי, שהורכב בעיקר ממתנדבים יהודים מארץ ישראל, כולל רבים מהם כבר פעלו בגדוד , בהווה מאז 1941 בארץ, לאחר מכן, תחת מנדט בריטי. אבל רק בספטמבר 1944, בעקבות לחץ מצד התנועה הציונית, הממשלה הבריטית מורשה, בתוך ארמיה שמינית, לידתה של הבריגדה היהודי שלחמה תחת סימן ההיכר של מגן דוד, כוכב בעל שישה קודקודים של שמימיים רקע לבן שיהיה הדגל של המדינה העתידית של ישראל. החטיבה הפליגה מאלכסנדריה שבמצרים, נחתה בטרנטו ועלתה חצי האי לאורך החוף האדריאטי, לטרוויזיו, ולאחר מכן תמשיך לפעול מעבר לגבול עד 1946. תרומתם של מתנדבים אלו היה ציונים אינסטרומנטלי, לפני שהפכו לגיבורים של פריצת הדרך, במרס 1945, את הקו הגותי של סניו, ולאחר מכן עד לשחרורה של בולוניה רומניה.

באותה תקופה ראתה ממשלת בריטניה בעת התמודדות עם הגירה יהודי לארץ ישראל, בחירתה של התנועה הציונית לעמוד ללא דיחוי על ידי הצד של חופש ודמוקרטיה היה אידיאלי הבסיס והבטון, אשר אפשר, אחרי כמה שנים, את לידתה של המדינה ישראל שאושרה על ידי האו"ם.

הזיכרון של הבריגדה יהודית כחלק מההנצחה ב -25 באפריל הוא הזדמנות עבורנו כדי להביע את התמיכה לנשים וגברים ברחבי העולם שנאבקים כדי להבטיח שהעקרונות של חופש ודמוקרטיה, וכדי לחדש את הסולידריות שלנו עם מדינת ישראל, החברה הדמוקרטית היחידה במזרח התיכון, שקיומה ממשיך להיות מאותגר על ידי אותם העיצובים הטוטליטריים המדכאים את עמי האזור

ארץ ישראל[]

כפר הרואה בן 80[]

80 לכפר הרואה

מצב הרוח - השבועון לציבור הדתי לאומי - גיליון 230 ט"ז אייר תשע"ג

גן סיפורי התנ"ך באשל השומרון[]

גן_סיפורי_התנ"ך_באשל_השומרון

גן סיפורי התנ"ך באשל השומרון

גן סיפורי התנ"ך באשל השומרון

הגן התנכ"י נמצא במלון אשל השומרון הצמוד לאריאל שבשומרון. הגן מספק חוויה מיוחדת למבקריו. נעים להיזכר בסיפורי התנ"ך ולחוות חוויה ויזואלית לסיפורים אלו.

בועז העצני כתב:"לאמריקאים יש פארק דיסני המבוסס על אגדות העם שלהם,ולנו יש את סיפורי התנ"ך. גן אטרקטיבי,עם אטרקציות נחמדות,ביקור בשעות ערב פשוט מקסים. מלון אשל השומרון בכניסה לאריאל.

בלינק שלפניכם סרטון קצרצר על גן סיפורי התנ"ך סמוך לאשל השומרון הסרטון עדיין אינו כולל את דגם המשכן ואטרקציית האש ניתן לתאם טלפונית ביקורים 039366841 או באי מייל כדאי ומומלץ.

עמק האלה לבאר נפט ואולי גם ומזהם מי תהום ?[]

Pezalim 1

המקור: אתר הכנסת

אבנר הופשטיין הביא במוסף הארץ כתבה שנושאה: מיזם פצלי השמן שמאיים להפוך את עמק האלה לבאר נפט ענקית ואלו הכותרות
עוזי לנדאו נתן רישיון, אפי איתם תיווך, נתן אשל ייעץ, גלעד ארדן לא התנגד, ותושבי עמק האלה גילו לגמרי במקרה שהאנשים עם הקסדות שקודחים באזור, מתכוונים לחמם את פצלי השמן באדמה שעליה הם חיים למאות מעלות צלסיוס. המטרה: לשאוב נפט, הרבה נפט. האם עוד ניתן לעצור את הרכבת הדוהרת הזאת

בפתיח למאמר נאמר

Cquote2 אם הרשויות לא יתעשתו, אם הציבור לא יתעורר ויפעל, התאגיד ינצח. עמק האלה, אחד האזורים היפים בישראל, יהפוך למיזם ענקי להפקת נפט מפצלי שמן. במקרה כזה עלולים נופיו הירוקים לגווע, אדמתו ומי התהום שלו עלולים להזדהם במתכות כבדות, והאוויר הנקי שלו יהפוך לזיכרון רחוק. כ–7,000 תושבים יאבדו את חלקת האלוהים הקטנה שלהם, וכמה בעלי הון בישראל ובארצות הברית יהיו עשירים עוד יותר Cquote1

על התכלית נאמר בכתבה:"...כולם מיהרו להשקיע במיזם השאפתני שאמור להפוך את עמק האלה לבאר נפט ענקית שתספק על פי הערכות התאגיד כ–300,000 חביות נפט ביום, כמות גדולה יותר מהצריכה העצמית של ישראל כיום העומדת על 220,000 בלבד. על סמך הנתונים האלה מבטיחים ב–IEI את אותה “עצמאות אנרגטית” לישראל, בתנאי שיגיעו להפקה מלאה כמובן".

כותב המאמר הביא את מקור המידע:"תחקיר זה החל כיוזמה עצמאית של עיתונאים ועורכים מקצועיים, שנתמכו כלכלית על ידי AVAAZ - ארגון אקטיביסטי בינלאומי מבוסס אינטרנט שהכנסותיו מגיעות מתרומות קטנות. נושא התחקיר ופרטיו נבדקו מקצועית ונמצאו ראויים לפרסום על ידי “הארץ”"

תחנה בזמן: מסע בעקבות רכבת העמק[]

157

מהכתבה
היה הייתה רכבת. רכבת העמק צילום: יוסי אלוני

מרדכי חיימוביץ הביא באתר מעריב NRG כתבה על תחנה בזמן: מסע בעקבות רכבת העמק וכך הוא סיכם אותה:" מאה אחרי שנסעה לראשונה מחיפה לדמשק, ובצל הסערה סביב הפעלתה מחדש, יצא כתבנו למסע בין פנטזיות הסולטאן לבין קיבוץ יגור". בין השאר הוא כתב:
עד לא מכבר נראה שהרכבת חוזרת לעמק, אבל אז הודיע האוצר שהוא מתכוון להניח רגל על בלמיה. לא לבטל אלא לעכב, כדי שהתקציב ייראה טוב יותר. בנימין נתניהו, אולי במחווה לפריפריה, חשב שוב. בשני בערב נמסר כי הוא הורה ללפיד לבטל בינתיים את הקיצוץ המתוכנן ברכבת העמק ובקו עכו-כרמיאל.

ה"בינתיים", כך נראה, הוא שמדאיג את ראשי הרשויות בצפון. הם אינם רוצים לאחר את הרכבת. עבודות ההקמה הניעו, לדעתם, תהליכים כלכליים קריטיים. עצירת פתע גם תפגע בסיכויים לקרב את הפריפריה למרכז. כמה ימים לפני צפירת ההרגעה אמר ראש עיריית בית שאן ג'קי לוי: "לא ייתכן שיהיו כאן שני עמים, לא ניתן שיחזירו אותנו לימי המעברות".

מדובר במיזם לאומי באורך 60 קילומטרים - מסילה בודדת עם רכבת במהירות 160 קמ"ש, שתחבר את אזור בית שאן ועפולה לנמל חיפה. התחנות לא יוקמו בהכרח בדיוק בתוואי של הישנה, אבל יתחככו בו. אלו שבלב המפרץ, נשר, כפר יהושע, כפר ברוך ועפולה כבר התחילו להיבנות. יגור, יקנעם עילית, תל יוסף ובית שאן עדיין מחכות. בעתיד, כך מתכננים, תגיע הרכבת עד למעבר גבול נהר הירדן. אם משהו לא ישתבש ולא יקוצץ ולא יעוכב, הרכבת אמורה לחזור לעמק ב-2016.

כדאי לקרוא את כל הכתבה - הקישור לעיל

אסון מירון (56 הרוגים) בשנת 1911[]

המרפסת-שהתמוטטה-חדש-1885

המרפסת שקרסה 1885

זאב גלילי סיפר בבלוג שלו היגיון בשיגעון על האסון, בו נספה הסבא:
"והנה פתאום נקרע מעל הגג מעקה הברזל הרעוע (גזוזטרא), הלך וסחף אתו אבנים כבדות והמון הנשענים עליו נפלו על ההמון הצפוף העומד למטה. נתגלה חזיון דמים נורא, אבני הבניין ומטילי הברזל כאילו התקשרו יחד להשחית ולחבל בלי חמלה. מספר ההרוגים מגיע לעשרה ומספר הנפצעים והנגועים לשלושים. ה'הילולה' נהפכה ליללה. נהרי דם ונחלי דמעות רחצו את חצר הצדיק".

הסופר ש"י עגנון, שהגיע אותו יום למירון [ברגל מיפו[ וניצל בנס, כתב: "...ואני שעמדתי שעה קלה ביניהם בזמן שהיו חיים נושא מתים נעשיתי."

בין ההרוגים באסון היה סבי, ר' משה רוזנטל.

ויקי-קדומים לשנת תשע"ג[]