עלון אינטרנטי לנושאים אקטואליים בתחומי:מסורת ישראל, עם ישראל וארץ ישראל קוראים נכבדים ! כל הפרטים הנכללים בדף זה, כמו בשאר הדפים, נועדו ללימוד ולמחקר - אין לעשות בהם שימוש מסחרי. |
Hatikva, chanté par Enrico Macias sous titré en français et en phonétique הַתִּקְוָה
שירת התקווה - אנריקו מתיאס - יום העצמאות 63
ב"ה יום שלישי י"ב סיון תשע"ג
21 במאי 2013
אקטואליה[]
יום ראשון - תפוחי אדמה, יום שני- תפוחי אדמה ... יום שבת - תפוחי אדמה !!![]
את השיר הזה המוכר לבוגרי תנועות הנוער בישראל, שרו גם בני ישראל, ובלשון התורה "(ו) וְעַתָּה נַפְשֵׁנוּ יְבֵשָׁה אֵין כֹּל בִּלְתִּי אֶל הַמָּן עֵינֵינוּ:" (ספר במדבר פרק יא) , תוך שהם מתעלמים מהיתרונות של המן, שאחד מהם כתוב כמה פסוקים אחרי הפסוק הנ"ל: "(ח) שָׁטוּ הָעָם וְלָקְטוּ וְטָחֲנוּ בָרֵחַיִם אוֹ דָכוּ בַּמְּדֹכָה וּבִשְּׁלוּ בַּפָּרוּר וְעָשׂוּ אֹתוֹ עֻגוֹת וְהָיָה טַעְמוֹ כְּטַעַם לְשַׁד הַשָּׁמֶן:" (ספר במדבר פרק יא ). על אלה נרחיב את הדִבּוּר בהמשך, אגב דברים לכבוד חתונת נכדי, כפיר יהודה, השבוע.
כולם מכירים ודאי את מה שדרש רבי עקיבא במסכת סוטה: דרש רבי עקיבא, איש ואשה שזכו - שכינה ביניהם, לא זכו - אש אוכלתן.
וגם, כולם מכירים את ההסבר שהשכינה מיוצגת במלה "איש" באות יו"ד שבתוכה, ובמלה "אשה" באות ה"א שבסופה, שיחד הם יוצרים את שם השם, שם "יָ-ה". נוסיף על זה שהקב"ה ברא את העולם הזה באות ה"א, כפי שנדרש על הפסוק : "(ד) אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם..." (ספר בראשית פרק ב) . ומביא רש"י על המקום את דרשת חז"ל: "ד"א בהבראם בה' בראם...", ואילו העולם הבא נברא באות יו"ד, כפי העולה מדברי ישעיהו: "... כִּי בְּיָ-הּ יְ-הֹוָה צוּר עוֹלָמִים". (ספר ישעיה פרק כו) ומשמעו שבאותיות יו"ד וה"א, השם יצר שני עולמים. באות ה"א את העולם הזה, ובאות יו"ד את העולם הבא.
נחזור אל החתן והכלה, שזכו. החתן מביא אתו את האות יו"ד , דהיינו את האחריות לעולם הבא של המשפחה, ואילו הכלה מביאה עמה את האות ה"א, דהיינו, את האחריות לעולם הזה של המשפחה. זה צורם לנו כי אנחנו מטיבים לזכור את המשימות שהקב"ה הטיל על אדם וחוה, אחרי שאכלו מעץ הדעת:
"(טז) אֶל הָאִשָּׁה אָמַר הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים...:(יז) וּלְאָדָם אָמַר ...: (יט) בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם ...:". (ספר בראשית פרק ג)
אז, לפי פשט הכתובים, מי קבל את המשימה להביא "לחם" הביתה ? אדם או חוה ? ודאי שהאדם. למה, אם כן, האשה מביאה אל המשפחה את האות ה"א, את האחריות לעולם הזה ? התשובה לפי הפשט היא שזה לא בגלל שהיא מופקדת להביא לחם הביתה, אלא בגלל שהיא מוציאה את הוצאות הבית. אמנם מי שאיננו מרוצה מהתשובה הזו עליו לחפש תשובה בדברי קבלה . הנה עמוס הנביא מנבא:
(יא) הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם אֲ-דֹנָי יֱ-הֹוִה וְהִשְׁלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ לֹא רָעָב לַלֶּחֶם וְלֹא צָמָא לַמַּיִם כִּי אִם לִשְׁמֹעַ אֵת דִּבְרֵי ה': (ספר עמוס פרק ח)
אז לדברי הנביא עמוס, נוכל לומר שה"בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם..." של הגבר משמעותו "...לִשְׁמֹעַ אֵת דִּבְרֵי י-הוה", לא רעב ללחם במובנו הפשוט. זה העולם הבא שהחתן מביא אל המשפחה. אם כן חסר לנו מי מופקד להביא לחם הביתה, אם לא האיש ולא האשה מופקדים על זה ?
התשובה היא שמי שמופקד להביא לחם הביתה הוא ... הקב"ה. בראש השנה הקב"ה מקציב לכל משפחה את "תקציבה השנתי", וכדאי הקב"ה לסמוך עליו שמה שהוא קובע – הוא גם מבצע. המאמצים שבני אדם עושים להגדיל את ה"תקציב" שהקב"ה קבע, דומים למי שיש לו חבית של יין, ובתחתית החבית ישנו ברז, ממנו הוא מושך יין. כיון שהוא לא מסתפק בכמות היין שבחבית, הוא מרכיב ברז נוסף, כך הוא מרוצה כי הוא מצליח למשוך יותר יין לצרכיו. ברור שהפתרון שמצא איננו אלא פתרון מדומה, כי כמות היין בחבית לא גדלה, היא רק ... תגמר מוקדם יותר. הפתרון האמיתי הוא שונה.
אנו אומרים 3 פעמים ביום: "(טז) פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן:" (ספר תהילים פרק קמה) , וכי, באמת, הקב"ה ממלא לכל חי את רצונו ? – הרי עיננו רוואת שזה לא כך ! ומפרש הגר"א שהקב"ה נותן לכל אחד את היכולת והאפשרות שרצונו יהיה שָׂבֵעַ, ואם הוא לא שָׂבֵעַ, רק הוא הציב את עצמו במקום הזה, זה בעיה שלו !
בברכת נפתלי, משה רבינו אומר לו : "...(כג) נַפְתָּלִי שְׂבַע רָצוֹן וּמָלֵא בִּרְכַּת יְ-הֹוָה יָם וְדָרוֹם יְרָשָׁה: (ספר דברים פרק לג) , נפתלי, רצונו היה שָׂבֵעַ, המשמעות היא שהוא היה "...מָלֵא בִּרְכַּת יְ-הֹוָה". רק מי שרצונו שָׂבֵעַ, הוא מרגיש שהוא "...מָלֵא בִּרְכַּת יְ-הֹוָה". ידוע שנחלת נפתלי היא בצפון מזרח של א"י, איזור החולה, כיון שהוא היה מרוצה הוא הרגיש שבחלקו גם מערב וגם דרום, הכל שלו, זה הפירוש של "...יָם וְדָרוֹם יְרָשָׁה".
הפתרון האמיתי הוא, אפוא, שנשים את עצמינו להיות שבעי רצון. וזה תלוי אך ורק בנו. הנה רשימת יתרונות (חלקית) של הַמָּן שירד מן השמיים לדור המדבר: לכל אחד ירד לפתח הבית המנה האישית שלו. לא היו צריכים לטרוח לאסוף את המנה האישית במרחקים. גודל המנה היה עשירית האיפה, זה כ 2.5 ק"ג. זו כמות גדולה. האם אנחנו אוכלים כמות של 2.5 ק"ג מידי יום ? הכמות הזו, 2.5 ק"ג, נטו נספג בגוף, לא היה לַמָן פסולת להפריש החוצה. אז ודאי שזו כמות גדולה. המָן, ניתן היה להפיק ממנו כל טעם שכל אחד ואחד רק דמיין, למעט קשואים. (כך לפי המדרש, כי זה אוכל בזוי) והנה במקום להיות מרוצים בברכת השם, טוענים אנשי דור המדבר: (ד) וְהָאסַפְסֻף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה וַיָּשֻׁבוּ וַיִּבְכּוּ גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר: (ה) זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה אֲשֶׁר נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם אֵת הַקִּשֻּׁאִים וְאֵת הָאֲבַטִּחִים וְאֶת הֶחָצִיר וְאֶת הַבְּצָלִים וְאֶת הַשּׁוּמִים: (ו) וְעַתָּה נַפְשֵׁנוּ יְבֵשָׁה אֵין כֹּל בִּלְתִּי אֶל הַמָּן עֵינֵינוּ: (ספר במדבר פרק יא)
לו הייתי משה רבינו, מיד הייתי מראה להם מיד את האבסורד בדברים שלהם: אתם רוצים בָּשָׂר. במצרים – האם קבלתם בָּשָׂר ? ודאי שלא, כי בע"ח היו אלילי מצרים ! למה אתם מתגעגעים ? לקישואים ? המאכל הבזוי ! לדגים, לשום, לבצל ולאבטיח ? ביג דיל !!! תהפכו את המָן לטעם של דגים, שום, בצל ואבטיח ! חִנָּם ? - כמה טרחתם בעבדות מצרים בשביל לקבל את האוכל הזה ? כמה יגעתם ? ממש הגזמתם בגעגועים למצרים! תנסו להזכר בכמויות של המזון שקבלתם במצרים. האם קבלתם 2.5 ק"ג לנפש ? אני מתאר לעצמי את התור הארוך שהיה בשביל לקבל מעט מזון ומרק דלוח. לזה אתם מתגעגעים ?
לסכום: היכולת להיות מרוצה היא "בִּרְכַּת ה'" האמיתית. כי לולא ברכה זו, כל יתרון – נהפך לחסרון. יהי רצון שנלמד להיות מרוצים, וחיינו ישתפרו לאין ערוך ! אמן. כן יהי רצון.
לשירותכם - תמיד, בברכה וכל טוב
יעקב שני - סופר סת"ם
מסורת ישראל[]
הלכה יומית: תפילת שחרית[]
הלכות תפילת שחרית
- יתפלל האדם בנחת ובדרך תחנונים, כמו עני המבקש בפתח. (שו"ע ומשנ"ב סי' צח)
- יזהר האדם מאד שלא תיראה התפילה עליו כמשאוי, שמתפלל רק כדי לצאת ידי חובתו, אלא יתפלל כאדם הצריך לדבר ומבקשו מהמלך, שיכול למלאות את בקשתו. (שם)
הלימוד היום לרפואת יצחק מנחם בן חיה לאה בתושח"י, נא להתפלל לרפואתו
- כיון שתפילתו של האדם היא במקום קרבן, יש להקפיד שתהיה דומה לקרבן: 1. לא יערב בה מחשבות זרות, כמו מחשבת פיגול הפוסלת בקרבן. 2. יתפלל בעמידה, כעבודת הקרבנות. 3. יקבע לה מקום, כקרבן, שמקום הקרבתו קבוע. 4. לא יחצוץ דבר בינו לבין הקיר, כקרבן, שהחציצה [בין היד לכלי] פוסלת בו. (שו"ע ומשנ"ב סי' צח)
- ראוי שיהיו לאדם בגדים מיוחדים לתפילה, בדומה לבגדי כהונה, אך אין כל אדם יכול להוציא הוצאות בשביל זה. (שם)
- לא יחשוב האדם בתפילתו שראוי שיעשה הקב"ה בקשתו כיון שכיונתו בתפילתי, כי אדרבה, זה מזכיר עוונותיו של האדם, שבודקים את מעשיו אם אכן הוא כל כך ראוי שתישמע תפילתו, אלא יחשוב שייטיב עמו הקב"ה בחסדיו. (שו"ע ומשנ"ב סי' צח)
- ויאמר האדם בליבו, מי אני שאבוא לפני הקב"ה לבקש בקשות, אם לא מרוב חסדיו שהוא מתנהג בהם עם בריותיו. (שם)
- תפילות שאינן מצויות, כגון תפילת ימים טובים וראשי חודשים, וכן 'על הניסים' וברכת קידוש הלבנה, צריך האדם לסדר לעצמו תחילה את נוסח התפילה ואחר כך להתפלל, כדי שתהא התפילה שגורה בפיו. אמנם אם מתפלל מתוך סידור או מחזור, אינו צריך לסדרה תחילה. (שו"ע ומשנ"ב סי' צח)
- אמנם תפילות שפירושן קשה, כגון תפילות הימים הנוראים ובפיוטים שבהם, אף שמתפלל מתוך מחזור - צריך תחילה לסדר לעצמו את התפילות ופירושן. (שם)
המקור: halachotbeyom@gmail.com
משנה יומית: מסכת שקלים[]
פרק א, משנה א: בא' באדר היו שלוחי בית דין יוצאים לערים להכריז על הבאת מחצית השקל לבית המקדש. וכן היו מכריזים את הזורעים, שלא יזרעו כלאיים. בחמשה עשר באדר קוראים את המגילה בערים המוקפות חומה. ומתחילים לתקן את הדרכים, את הרחובות, את מקואות המים, לצורך עולי הרגלים שעתידים לעלות לחג הפסח. וכן היו מסיימים שאר צורכי ציבור, כיון שזהו סוף השנה לפי מנין התורה, והיו מסמנים את מקומם של הקברים, שיזהרו מלהטמא להם, ויוצאים לבדוק אם אכן נזהרו העם מלזרוע כלאים.
משנה ב: אמר רבי יהודה, כשהיו שלוחי בית דין רואים שדה שנזרעה כלאים, בתחילה היו עוקרים את הכלאים בלבד, ומשליכים לפני בעלי השדות כדי לביישם. אחר כך התרבו עוברי העבירה, ולא היו מתביישים, אלא היו שמחים שמנכשים להם את השדה, והיו נותנים לבהמותיהם לאכול את העשבים, ולכן היו שלוחי בית דין עוקרים את הכלאיים ומשליכים בדרכים, אך עדיין היו הללו שמחים שניכשו להם את השדה, ולכן התקינו שיהו שלוחי בית דין מפקירים את השדה כולה.
משנה ג: בט"ו באדר היו יושבים מחליפי הכספים בערי ישראל, כדי שהבאים ממרחק יוכלו להחליף את המעות שבידם במטבעות של מחצית השקל. ובכ"ה באדר היו יושבים בירושלים, ומאותו זמן התחילו שלוחי בית דין ליטול משכונות ממי שלא תרם מחצית השקל. והיו ממשכנים לויים, ישראלים, גרים ועבדים משוחררים, שהם חייבים בכך. אך לא היו ממשכנים נשים, עבדים כנעניים, וקטנים הפחותים מגיל עשרים, הפטורים ממחצית השקל. אמנם, קטן שהתחיל אביו לשקול עבורו, אין אביו מפסיק. אף שהכהנים צריכים לתת מחצית השקל, אין ממשכנים אותם, לפי שעבודת בית המקדש מוטלת עליהם וסמכו עליהם שלא ישתמטו מלתרום, ואף אם לא יתרמו - תהיה עבודתם במקום מחצית השקל.
משנה ד: לדעת רבי יהודה כהנים פטורים ממחצית השקל, ומכל מקום מותר להם לתרום ואין זה נחשב כעירוב של תרומת יחיד עם קרבנות ציבור, כיון שדעתם להקנות את תרומתם לכל הציבור. רבן יוחנן בן זכאי חולק וסובר שכהנים חייבים במחצית השקל, אלא שהם דורשים היתר לעצמם, כיון שאסור לאכול מנחת כהן, ואם יתרמו - נמצא שהם אוכלים משתי הלחם ולחם הפנים הבאים מתרומת כהנים. אך באמת לא נאמר דין זה אלא במנחת יחיד, ולא בשל ציבור.
משנה ה: אף שנשים ועבדים וקטנים פטורים ממחצית השקל, אם נתנו - מקבלים מידם, וסומכים על כך שהם מקנים את תרומתם לכל הציבור. אך אין מקבלים מגוי תרומה זו, כיון שאין סומכים עליו שהקנה את תרומתו לכל ישראל. וכן אין מקבלים מיד גוי שום קרבן שהוא חובה על האדם, כמו חטאות ואשמות, אלא רק קרבנות הבאים בנדר או בנדבה.
המקור: halachotbeyom@gmail.com
החיים מנצחים את המתים[]
(בעקבות התלמוד הירושלמי)
ברוך השם חג השבועות מילא אותנו באנרגיות חיוביות. ראשית זכיתי לשמוע הארה של מאזין ביחס להרצאה שלי על רשב"י במערה – הארות ירושלמי. אחד היסודות המרכזיים שהזכרתי הוא שהמוטו של הירושלמי הוא שהחיים מנצחים את המתים. יסוד זה יוצא גם מסיפור רשב"י במערה. לאחר יציאת רשב"י מן המערה הוא עושה תיקון בטבריה. הבעיה בטבריה הייתה שהיה מקום של ספק טומאה ולא ידעו אם יש בו קברים, והכוהנים נאלצו להקיף את המקום. לגבי עצם התיקון, הרי שבתלמוד הבבלי מסופר שרשב"י סימן את השטח ואז הכהנים יכלו לקצר, ואילו בתלמוד הירושלמי (שביעית ט, א) נאמר שרשב"י פינה את השטח.
ביחס להבדל זה האיר לי אותו שומע שאנו רואים כאן הבדל עקרוני, כיצד פותרים בעיה. בחוץ לארץ מדובר על פתרון מקומי – מסמנים את השטח, בעוד שבארץ ישראל מדובר על פתרון מן היסוד, פתרון כולל ויעיל, פתרון שנובע מתוך מבט מעמיק ורחב. פלאי פלאות של דברים.
ונקודה נוספת. בשבועות של השנים האחרונות אנו נחשפים לתופעה בה אנשים שאינם שומרי תורה ומצוות עוסקים בתורת ישראל. כיצד צריכים להתייחס לתופעה זו. ישנם שתי מקורות חשובים בתלמוד הירושלמי במסכת חגיגה המתייחסים לתופעה. המקור הראשון הוא חגיגה א, ז שם נאמר שהקב"ה אומר מי יתן אותי עזבו ותורתי שמרו שהמאור (בלשון המקור השאור) שבתורה מחזירן למוטב. יש כאן הכרה שלתורה ישנם מסרים שבסופו של דבר יחזירו את האדם אל האמונה. המקור השני (חגיגה ב, א) שם כתוב שלאחר מותו של אלישע אחר פנו בנותיו אל רבי שיעזור להם בזכות תורתו של אביהם וזאת למרות מעשיו. אל זה אומר רבי: מה זה שיגע שלא לשם שמים ראו מה העמיד, מי שיגע לשם שמים על אחת כמה וכמה.
חזקו ואמצו אברהם בלס
הסתלק מן הספק והסתלק מן הספק[]
עשה לך שני רבנים השיעור בירושלים בהעלותך תשעג
עשה לך שני רבנים השיעור בירושלים בהעלותך תשעג
יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה וְנִתַּאי הָאַרְבֵּלִי קִבְּלוּ מֵהֶם. יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה אוֹמֵר, עֲשֵׂה לְךָ רַב, וּקְנֵה לְךָ חָבֵר, וֶהֱוֵי דָן אֶת כָל הָאָדָם לְכַף זְכוּת:
רַבָּן גַּמְלִיאֵל הָיָה אוֹמֵר, עֲשֵׂה לְךָ רַב, וְהִסְתַּלֵּק מִן הַסָּפֵק, וְאַל תַּרְבֶּה לְעַשֵּׂר אֳמָדוֹת:
שִׁמְעוֹן בְּנוֹ אוֹמֵר, כָּל יָמַי גָּדַלְתִּי בֵין הַחֲכָמִים, וְלֹא מָצָאתִי לַגּוּף טוֹב אֶלָּא שְׁתִיקָה. וְלֹא הַמִּדְרָשׁ הוּא הָעִקָּר, אֶלָּא הַמַּעֲשֶׂה. וְכָל הַמַּרְבֶּה דְבָרִים, מֵבִיא חֵטְא:
הרב מוטי אלון סקר את פרק א' עם שלושת חלקיו: שלוש ראשונים - אנשי הכנסת הגדולה לפני "הזוגות", ובאמצע "הזוגות" המסתיימת בהלל ושמאי ואז נחתום בשלוש אחרונות.
לדעתו, "הסתלק מן הספק" עסק בשאלת "יום שני של גלויות" של חג השבועות. האם הכרחי לעשות כן ? הרי בשבועות כבר ברור מתי חל החג. הוא מעלה סיפור על רב שדן בנושא משפחתי, ובו הוא ניסה לקבוע כי יום טוב שני הוא " ספק בספק". ה"חתם סופר" קבע שדינו אינו כלל כספק ועל הרב לעשות תשובה, כי הדבר הפך לוודאי.
הוא המשיך לדון בנושא "הספק", הוא מכרסם, אין שמחה. סיפוק הוא ההיפך מהספק. כאשר יש ספק, אתה צריך פסק - ל"חתוך" - בתנ"ך יש פסוקים, רק חלק מהכתוב. יש בו אין סוף. למלאכים אין ספקות ולכן נקראות "חיות הקודש".
הוא הביא לדוגמא את "בן השמשות", האדם יכול להפוך ספק לוודאי. ולכן "בן השמשות" הוא גם שבת.
עם ישראל[]
ידיו הארוכות של בר כוכבא[]
ידיו הארוכות של בר-כוכבא תגליות חדשות על מרד בר כוכבא ממערות בארץ יהודה - פרופ' בועז זיסו
ידיו הארוכות של בר-כוכבא: תגליות חדשות על מרד בר כוכבא ממערות בארץ יהודה - פרופ' בועז זיסו
ידיו הארוכות של בר-כוכבא: תגליות חדשות על מרד בר כוכבא ממערות בארץ יהודה, הרצאתו של פרופ' בועז זיסו מהמחלקה ללימודי ארץ ישראל ואריכאולוגיה באוניברסיטת בר אילן.
מתוך יום פתוח ללימודי ארץ ישראל וארכיאולוגיה שנערך ב-10 במאי 2013 באוניברסיטת בר-אילן.
בין השאר המרצה סקר את הנושאים הבאים:
- מרד בר-בר כוכבא הוא חסר מקורות: היה רק למורדים אך גם לרומאים.
- ההיסטוריון דיו-קסיו, היחידי שדן בנושא בקצרה: סוקר את הליחה במערות ואת החורבן הנורא.
- מאז 1952 יש מימצאים ארכיאולוגיים. מהן נודע לנו שמו של המצביא, כגון המטבע לשנה הראשונה למרד, אשר עליהן טבוע: שמעון נשיא ישראל - שנה אחת לגאולת ישראל . לאחר מכן שמו הופיע במגילה: שמעון בן כוזיבא.
- בחפירות התגלו באזור שפלת יהודה: מערות מיסתור, במדבר יהודה מערות טבעיות: מערות מפלט, בהן חיו המורדים וסוג שלישי, אף הן מערות מיסתור טבעיות ב ישובים יהודיים. מתחת לפני השטח יש מבוך, הכולל כניסות לחללים קדומים, היו כניסות גם בימי בית שני. שם נמצאו מקואות, בתי בד, קולומבריום ועוד. חיברו את המערות עם מחילות למעבר בין חללים אחדים. התגלו כ-400 מערות כאלה.
ארץ ישראל[]
טיול לילי מיוחד לתל תפוח ומעיינותיו[]

אנו שמחים להזמינכם לטיול האחרון במסגרת קורס "במשעולי שומרון" למיטיבי לכת בהדרכת דביר רביב שיתקיים בלילה שבין חמישי לשישי הקרובים (בין י"ד לט"ו סיון, 24-23/05):
בליל ירח מלא, נצא לטיול מקסים לתל תפוח ומעיינותיו. נצא מהיישוב נופי נחמיה, נעפיל לתל תפוח, נבקר בבוסתן המעיינות שלמרגלות התל (עין תפוח), נבקר בח'רבת אבו רווע, נתרחץ בעין יסכה (מצ"ב תמונה) ונסיים בשער המזרחי של אריאל (מצ"ב מפת המסלול).
הטיול באישור ובאבטחת הצבא ומיועד למטיבי לכת בלבד (בינוני). אורך המסלול: כ-7 ק"מ. לו"ז:
- 3:15 מפגש בחניון שסמוך לשער המזרחי של אריאל (מדרום-מערב לשער), השארת רכבים ונסיעה לנופי נחמיה
- 3:30 יציאה למסלול מנופי נחמיה
- 4:30-4:00 ביקור בתל תפוח
- 9:00 סיום המסלול בשער האחורי של אריאל
ההשתתפות בטיול מותנית בהרשמה מראש בלבד! טלפון להרשמה - 02-6568894, או במייל -midreshet.gofna@gmail.com
אהרן טבגר מדרשת הרי גופנא 050-6432180.
גילוי מינהרת מים ליד בית לחם[]
Matti Friedman מהעיתון The Times of Israel מיום 21 במאי מדווח על אתר העתיקות שנמצא ליד בית לחם, כנראה מימי בית ראשון. בנימין טרופר, מדריך תיירים מגוש עציון, בסיור בנקבה תת- קרקעית, הופתע להיתקל בשרידי עמוד תווך מגולף ייחודי, כנראה מן המאות ה-8, ה-9, זמנו של בית המקדש הראשון בירושלים. העמוד סימן נוכחותו של מבנה חשוב ובלתי ידוע בעבר מאותה תקופה. יוסף גרפינקל, פרופסור לארכיאולוגיה מאוניברסיטת עברית סבר כי השרידים הם אלה של בנייה מונומנטלית מימי הבית הראשון.
העמוד מסמן את הכניסה למנהרת מים מגולפת להגיע 250 מטר בנייה תת קרקעית, בוצע כמעט בודאות על ידי שלטון מרכזי. באותו הזמן, באזור שנשלט על ידי מלכי יהודה בירושלים בקרבת מקום.
בקנה המידה ובעבודה שלו, אמר גרפינקל, המנהרה מעוררת פרויקט אחר גדול של תקופת בית הראשונה - נקבת השילוח בירושלים, עכשיו מתחת לשכונה הערבית המודרנית סילוואן. פרויקט שהוא האמין כבר שבוצע על ידי המלך חזקיהו המקראי לתעל את המים לתוך העיר לקראת מצור אשורי במאה ה -8 לפנה"ס, על פי חשבון בספר המקראי של המלכים.
קיומה של מנהרת מים גדולה באתר החדש מציע את הנוכחות קרובה של חווה גדולה או ארמון, אמר גרפינקל.
המקור: Another view of the recently discovered pillar (Courtesy of Binyamin Tropper/Kfar Etzion Field School)
זכרונות מימי המנדט הבריטי[]
ברוך גיאן בבלוג של דוד אסף "עונג שבת" מעלה בברוך הבא: והאנגלי אז בארץ... - כתבה צילומים מאתרים בירושלים, אשר מזכירים לנו את המנדט הבריטי. תחילה מבוא קצר:
לפני שישים וחמש שנה, בחצות הלילה שבין 14 ל-15 במאי 1948 הסתיימה תקופה בתולדות ארץ ישראל, שהחלה בשנת 1920 (ובפועל מסיום מלחמת העולם הראשונה בדצמבר 1917) – תקופת המנדט הבריטי. למחרת הוכרז על הקמתה של מדינת ישראל, ומני אז יש בינינו כאלה שמתגעגעים בגלוי וחולמים בסתר על חידושו של המנדט.
שנים רבות אני מחפש ומצלם את עקבותיה של התקופה הבריטית בירושלים. שיאיה המוחשיים של תקופה זו הם כמובן הבית המופלא המכונה 'ארמון הנציב', בית הקברות הצבאי הבריטי שבהר הצופים ומוזיאון רוקפלר, שראויים כל אחד לרשימה בפני עצמה.
הפעם אני מבקש להתרכז בפרטים הקטנים שהותירו האנגלים אחריהם ושרדו על חזיתות בתים, בפינות רחובות ובחצרות – שלטי רחובות, לוחות קרמיקה, סמלים, אנדרטות צנועות
אציג אתר אחד, בשאר ניתן לצפות בקישור לעיל
ב-9 בדצמבר 1924 נחנך 'רחוב המלך ג'ורג' החמישי' בנוכחות כל נכבדי העיר. כתובת אבן נאה תלת-לשונית מתנוססת בתחילת הרחוב, בבית מספר 2, שבצומת קינג ג'ורג' (כך קוראים הירושלמים לרחוב זה עד היום) ורחוב יפו.
חנוכת הרחוב הייתה אירוע חשוב והנציב העליון הראשון הרברט סמואל התכבד בגזירת הסרט. מספרים שסמואל הנרגש כשל בפעולה פשוטה זו ולעזרתו נחלצה רעייתו, שהייתה מיומנת בתפירה, ובהינף מספריים אחד גזרה את הסרט לקול תשואות הקהל.
אחד משכיות החמדה במרכז ירושלים - היכן שהוצב בה הרמזור הראשון!
צילומי ארץ ישראל - 1925 ועוד[]

כיפת הסלע 1925
המקור: הגלרייה של סוני
ניצה פרילוק הביאה באתר הארת כתבה על מסע בעקבות גלויות ישנות של צפון אפריקה וארץ ישראל - ובה היא סיפרה על רודולף לנרט וארנסט לנדרוק באו מאירופה והתאהבו באוריינט. בית המסחר שלהם, הפועל זה 90 שנה בקהיר, התמקד בגלויות המנציחות את פני האזור. בין השאר נאמר בכתבה
מביתו בקהיר יצא לֶנרט למסעות צילום בארץ ישראל, בסוריה ובלבנון. כשלושה רבעים מתצלומי ארץ הקודש מתמקדים בירושלים העתיקה. ליַעד זה היה פוטנציאל שיווקי אדיר באירופה הנוצרית. נצרת, הכינרת, עכו, טבריה, חברון, יפו – מופיעות אף הן. לֶנרט הגיע אל בית לחם, עבר לאורכו של הירדן, וקלט בעדשתו את ים המלח. בנוסף לערים קדושות ולנופים, צולמו דיוקני בני המקום: צעירות פלסטיניות בתלבושות חג רקומות, נשים ברמאללה ובבית לחם, בדואים ויהודים חרדים בלבושם השחור. הלבוש והמראה האקזוטי הם שקבעו, מן הסתם, את בחירת המצולם. שיקול זה של הצלם מתרחק במודע מתיאור ייצוגי של מרקם האוכלוסייה. בעבודתו זו, המאוחרת, של לֶנרט נעלמה ההתלהבות שהניעה אותו בתקופה המוקדמת, בתוניסיה, ועמה שקע ההידור האסתטי.
אין טעם לבקש בתצלומי לֶנרט את המאפיין תצלומים בסגנון אוריינטלי של ארץ ישראל המנדטורית. העיר הנבנית, חגים חקלאיים, גני ילדים עבריים, מושבות וקיבוצים – דימויים אלה אינם בעבודותיו. מבטו הבררני של לֶנרט הופנה כאן אל העבר; מאמינים נוצרים היו קהלו.
האוסף של לֶנרט ולֶנדרוק בארץ ישראל מחזיק 375 תצלומים. רובם צולמו כנראה ב-1925. 48 מהם הופיעו בעבר על גבי גלויות. תשלילי הזכוכית (13x18 ס"מ) שמורים במוזיאון (Museé de l'Elysée) בלוזאן, שווייץ. תערוכה של תצלומי פלשתינה התקיימה באוניברסיטה האמריקאית של קהיר (יוני 2001). האוצֵר היה עבדאללה שלייפר (Lehnert & Landrock in Palestine 1924-1930).
קטלוג התערוכה מצוי עתה בידי. הוא נשלח מבית המסחר "לֶנרט ולֶנדרוק" בקהיר בעקבות פנייתי אל ד"ר למבּלֶה, שם. כן הגיעו מִשווייץ תצלומי ארץ ישראל בתוספת מידע על האוסף. הבעלים אף טרח ואיתר את תולדותיה של כל גלויה וגלויה שקניתי: תאריך הצילום, שנת הדפסת הגלויה ומועד שיווקה בחנותם. שלוש מן הגלויות צולמו בקהיר בשנים 1924-1922, אחת ב-1910, והשאר בשנות החמישים (בידי הבן).
פנייה למוזיאון ישראל העלתה כי באוסף המחלקה לצילום שמורים תצלומים של לֶנרט ולֶנדרוק. גלויות תצלום שלהם מאתרי ארץ ישראל נמצאות ברשותם של אספנים ישראלים
גילוי האש באתר הפרהיסטורי גשר בנות יעקב[]
גילוי האש באתר הפרהיסטורי גשר בנות יעקב - ד"ר נירה אלפסראון
גילוי האש באתר הפרהיסטורי גשר בנות יעקב, הרצאתה של ד"ר נירה אלפסראון מהמחלקה ללימודי ארץ ישראל ואריכאולוגיה באוניברסיטת בר-אילן.
גילוי האש באתר הפרהיסטורי גשר בנות יעקב, הרצאתה של ד"ר נירה אלפסראון מהמחלקה ללימודי ארץ ישראל ואריכאולוגיה באוניברסיטת בר-אילן.
הבעיה המחקר מעין זה הוא המרחק בזמן. איננו מוצאים מטבעות ונשאר לנו רק אבנים ועצמות. ולכן הארכיאולוג הפרי-היסטורי נעזר בחומרי רקע אחרים כמו אתנוגרפיה, בוטניקה והתפתחות הצמחיה. משקיעים מאמץ רב במעבר מן המימצא לפרשנות. האתגר הוא המעבר לפרשנות. המחקר הקשור לעיבוד באבן הוא מורכב.
המחקר העוסק בגילוי האש, החל ממימצא צנוע: פסולת של אבני צור. בזכות הפסולת הזאת הצלחנו לפתור חידה איך התגלה השימוש באש. הרי לא ניתן לדמיין את החיים שלנו היום ללא האש: היכולת לצלות את המזון, לפרק את הבשר - נושאים המשפיעים על הפיזילוגיה. כמו כן תחילת הפקת כלי קדמיקה. יש לזה השפעה גם על ייצור כלי נשק. אבל החשיבות הגדולה היא היכולת לשרוד גם כאשר אור היום לא קיים: בלילה ומזג אויר סגרירי, בכך היה לו יתרון על בעלי חיים.
לאש היה חשיבות רבה ביצירת חברה ודת.
הושקו בולי "הקרב על באר שבע"[]
דואר ישראל והשירות הבולאי השיקו שני בולים חדשים לציון הקשר בין אוסטרליה וישראל. בול אחד מראה את האנדרטה המרשימה שבפארק החייל האוסטרלי בבאר שבע, והשני - פרשי אנז"ק על רקע הגשר התורכי בבאר שבע. תהינו על הזריזות, שהרי התכוונו להציע זאת לקראת 2017, אך למדנו שזו יוזמה של הדואר האוסטרלי, בלי קשר לתאריך. הבולים המרשימים הופיעו במקביל באוסטרליה ובישראל
המידע התקבל מ: העמותה למורשת מלחמת העולם הראשונה בארץ ישראל
מטמונים וגניזות כפרשיות בהיסטוריה[]

מטמונים וגניזות (מקור: אתר מוזיאון הכט)
יום עיון שייערך לרגל פתיחת התערוכה "מטמונים וגניזות כפרשיות בהיסטוריה" ויכלול מושב חגיגי לכבוד יובל המאה של החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה. בין השאר ייתקיים ההרצאות הבאות:
- מושב א – מטמונים
- ד"ר עמרי ברזילי – רשות העתיקות מטמונים של להבים וכלים מצור בתקופה הניאוליתית הקדם-קראמית ב' בדרום הלבאנט
- ד"ר מיכאל סבן, רשות העתיקות לשאלת מהותו ותהליך צבירתו של המטמון מנחל משמר
- ד"ר ערן אריה, מוזיאון ישראל ואוניברסיטת חיפה מטמון תכשיטים חדש ממגידו כמקרה מבחן להטמנות מתכת מימי המקרא
- ד"ר אורית שמיר ועליזה בגינסקי, רשות העתיקות מטמון אריגים מהמאות 13-9 לסה"נ ממערה במצוק הקרנטל
- ד"ר עדנה שטרן, רשות העתיקות מטמון פריטי שיש מעכו הצלבנית
- מושב ב – מטמוני מטבעות
- ד"ר אודי גלילי, רשות העתיקות, מטמוני מטבעות שנמשו מהים בחופי ישראל
- פרופ' בועז זיסו, אוניברסיטת בר אילן, על מטבעות ומטמונים מימי מרד בר כוכבא
- גב' נילי אחיפז, נוהג הטמנת מטבעות ברצפות בתי הכנסת בתקופה הביזנטית
- ד"ר רנטה רוזנטל הגנבוטום מטמון כורנוב
- מושב ג – גניזות
- ד"ר עירית ציפר, מוזיאון ארץ ישראל תשמישי קדושה מגניזת מקדש פלשתי ביבנה
- ד"ר וואליד אטרש וד"ר גבי מזור, רשות העתיקות הגניזה ממקדש קורה־פרספונה מהתקופה הרומית בבית שאן
- ד"ר צבי אורי מעוז הגניזה האדריכלית מבית הכנסת מהתקופה הביזנטית בדיר עזיז
- פרופ' אפרים לב, אוניברסיטת חיפה הגניזה הקהירית ותרומתה להיסטוריה של הרפואה הפרקטית והתיאורטית בימי הביניים באגן הים התיכון
- מושב ד – לכבוד יובל המאה לייסודה של החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה[
- סיור בתערוכה, בהדרכת עפרה רימון אוצרת התערוכה
צרכנות[]
כיצד להגיש שמן זית במסעדה[]
(הלוואי עלינו)
אתר עיתון הארץ הביא מסוכנות רויטר את הידיעה הבאה כיצד להגיש שמן זית במסעדה וכך נאמר בכתבה:
הוחלט כי החל מ-1 בינואר 2014, ייאסר על מסעדות להגיש שמן זית לסועדים בקנקני זכוכית קטנים או בצלוחיות. במקום, ייאלצו המסעדנים להשתמש בבקבוקים חתומים שאסור למלא ויש לזרוק ברגע שיתרוקנו.
בנציבות האירופית הסבירו כי ההחלטה נועדה לשפר את ההיגיינה ולערוב לצרכנים ששמן הזית במסעדות לא דולל בשמן מאיכות ירודה. אולם מבקרי ההחלטה טוענים שהחוקים נועדו, למעשה כדי לפייס את יצרני שמן הזית באירופה. לדעתם, החוקים החדשים רק יוסיפו לתסכול שחשים תושבי האיחוד בשל הביורוקרטיה המנופחת של האיחוד, שרבים סבורים שאיבדה כל קשר עם מה שבאמת מטריד את אזרחי אירופה הרגילים.
ומסכם את הכתבה - הנציבות טוענת שההחלטה זכתה בתמיכתן של 15 מתוך 27 המדינות החברות באיחוד, ביניהן היצרניות העיקריות של שמן זית: איטליה, יוון, ספרד ופורטוגל, שנמנות עם המדינות שנפגעו ביותר כתוצאה מהמשבר גוש האירו.
"האיחוד האירופי הוא יצרן שמן הזית הגדול בתבל, מיוצרים בו יותר מ-70% משמן הזית בעולם, לכן זה צעד צרכני נכון למען אזרחי אירופה", אמר לכתבים אוליבר דרוז, דובר הנציבות. אולם יאנאקודקיס סבורה שטענה זו מדגישה עד כמה סדר העדיפויות של הנציבות מנותק מהמציאות. לדבריה, "שמן הזית הוא לא הסיבה למשבר הכלכלי במדינות הללו, אלא האירו, ובנציבות צריכים להתרכז בפתרון הבעיה הזאת".
התבל[]
גינת הנינפה - הגן היפה בתבל[]
Il Giardino di Ninfa
הגן הוקם על חורבות העיר Ninfa, מימי הביניים, שוקמה בחלקית בשנת 1921 על-ידי Gelasio Caetani. בשנת 2000 הוכרז האזור כולו כמונומנט לאומי והגן נחשב על-די New York Times כיפה שבתבל - סרטון יפה מומלץ לצפיה
כאן נימפה, כאן היא חורבות הנהדרות (favolose) של עיר, כולל מרכיביה: חומות, מגדלים, כנסיות, מנזרים וכפרים השוכנים בחלקן משוקעות בביצה, קבורות מתחת לשיחי הקיסוס העבים במיוחד. למען האמת, המקום הזה הוא יפה יותר מהעיר פומפיי עצמה, כאשר בתיה עולות כמומיות העולות מאפר וולקני. - מסעות באזור רומא - Ferdinand Gregorovius (היסטוריון גרמני בן המאה ה-19 שהתמחה בתולדות רומא | ||
Giardino di Ninfa הוא מונומנט המייצג את הטבע של איטליה. הוא נמצא בתחום העירוני של Cisterna di Latina בין הערים Norma ו-Sermoneta, במחוז לאצ'יו.
הוא נחשב ל"גן-אנגלי" טיפוסי. הקמתו הייתה יוזמה של Gelasio Caetani בשנת 1921. הגן הוקם בתחום בה נעלמה העיירה Ninfa ימי הביניים. שרידים אחדים של חורבותיה שוקמו במהלך היצירה של הגן.
ויקי-קדומים לשנת תשע"ג[]
- קנ"א: לשבוע פרשת שלח תשע"ג
- ק"ן: לשבוע פרשת בעלותך תשע"ג
- קמ"ט: לשבוע פרשת נשא תשע"ג
- קמ"ח: לשבוע חג השבועות תשע"ג
- קמ"ז:לשבוע שחרור ירושלים תשע"ג
- קמ"ו:כ"ב אייר תשע"ג
- קמ"ה:בהר-בחוקותי - תשע"ג
- קמ"ד:ט"ו אייר תשע"ג
- קמ"ג:אמור - תשע"ג
- קמ"ב:אחרי-מות קדושים - תשע"ג
- קמ"א:ליום העצמאות - תשע"ג
- ק"מ:תזריע-מצורע - תשע"ג
- קל"ט:ביניים כ"ט ניסן - תשע"ג
- קל"ח:פרשת שמיני- תשע"ג
- קל"ז:ביניים כ"ב ניסן - תשע"ג
- קל"ו:חול-המועד פסח - תשע"ג
- קל"ה:לשבוע פסח - תשע"ג
- קל"ד: ביניים ח' ניסן- תשע"ג
- קל"ג: השבת הגדול ופרשת צו - תשע"ג
- קל"ב: ביניים א' ניסן- תשע"ג
- קל"א: ראש חודש ניסן ופרשת ויקרא - תשע"ג
- ק"ל: ביניים כ"ג באדר - תשע"ג
- קכ"ט:פרשת ויקהל-פקודי - תשע"ג
- קכ"ח: ביניים ט"ז באדר - תשע"ג
- קכ"ז: י"ד באדר - פורים - תשע"ג
- קכ"ו: ביניים ט' באדר תשע"ג
- קכ"ה: פרשת תצוה תשע"ג
- קכ"ד: ביניים ב' באדר תשע"ג
- קכ"ג: פרשת תרומה תשע"ג
- קכ"ב: ביניים כ"ה שבט תשע"ג
- קכ"א: פרשת משפטים תשע"ג
- ק"כ: ביניים י"ח שבט תשע"ג
- קי"ט: פרשת יתרו תשע"ג
- קי"ח: ביניים י"א שבט תשע"ג
- קט"ז: פרשת בשלח תשע"ג
- קט"ו: ביניים ד' שבט תשע"ג
- קי"ד:פרשת בא תשע"ג
- קי"ג: ביניים כ"ו טבת תשע"ג
- קי"ב:פרשת וארא תשע"ג
- קי"א: ביניים י"ח בטבת תשע"ג
- ק"י:פרשת שמות תשע"ג
- ק"ט: ביניים י"ב בטבת תשע"ג
- ק"ח:פרשת ויחי תשע"ג
- ק"ז:פרשת ויגש, חודש טבת- תשע"ג
- ק"ו:פרשת מקץ, חנוכה - תשע"ג
- ק"ה:פרשת וישב, ערב חנוכה - תשע"ג
- ק"ד:פרשת וישלח - תשע"ג
- ק"ג:פרשת ויצא - תשע"ג
- ק"ב:פרשת תולדות - תשע"ג
- ק"א:פרשת חיי שרה - תשע"ג
- ק:פרשת וירא - תשע"ג
- צ"ט:פרשת לך-לך - תשע"ג
- צ"ח:פרשת נח - תשע"ג
- צ"ז:פרשת בראשית - תשע"ג
- צ"ו:שמחת תורה - תשע"ג
- צ"ה:חג הסוכות - תשע"ג
- צ"ד:חג הסוכות ופרשת האזינו - תשע"ג