עלון אינטרנטי לנושאים אקטואליים בתחומי:מסורת ישראל, עם ישראל וארץ ישראל קוראים נכבדים ! כל הפרטים הנכללים בדף זה, כמו בשאר הדפים, נועדו ללימוד ולמחקר - אין לעשות בהם שימוש מסחרי. |
יום ראשון, אור ליום ט"ז שבט תשע"ג

תמר וארז הלבנון
בכניסה לאוניברסיטה העברית בהר הצופים בירושלים
*הקישו כאן לסיור בגן הבוטני בהר הצופים
אקטואליה[]
משמעותו הקלאסית של ההיבריס[]
(בעקבות תוצאות הבחירות - הבאתי ציטוט יווני שכן הם היו בעלי הנסיון הרב ביותר בדומקרטיה)
אריסטו הגדיר את רגש ההיבריס כך: "ההיבריס הוא עשייתם של דברים או אמירתם במטרה להשפיל את מושאם, לא לשם רווח כלשהו לאומרם, אלא לשם סיפוק עצמי בלבד. ההיבריס אינו נועד לנקום עלבונות מן העבר; זוהי הנקמה. ההנאה שבהיבריס, זו סיבתה: בני האדם סבורים שאם ינהגו בגסות בזולתם, קרנם תעלה"
להבנת ההגדרה הזו, חשובים המושגים היוונים של כבוד (טימֵה) ושל בושה. לפי השקפתו של אריסטו, מעשה של היבריס הוא מעשה המבייש את קורבנו על לא-עוול-בכפו, למען מילוי הסיפוק של עושה המעשה.
ההיבריס היה פשע באתונה הקלאסית. עבירות ההיבריס כללו עבירות שונות, למשל כאלה שהיו נקראות בימינו תקיפה, תקיפה מינית, הונאה וגניבה. שני מקרים מפורסמים מופיעים בנאומיו של דמוסתנס. הראשון הוא מקרה שבו חבט מדיאס באגרופו בפניו של דמוסתנס בתיאטרון (מתוך "נגד מדיאס"). המקרה השני, מתוך "נגד קונון", הוא מקרה שבו נאשם תקף אדם אחר וקרא מעליו קריאות כשל תרנגול; ההיבריס מתגלה במקרה הזה יותר בקריאות המעליבות מאשר בתקיפה עצמה.
מקרים מוקדמים של היבריס בספרות היוונית הקלאסית של הומרוס: אצל אודיסאוס ואנשיו באיליאדה שלא הכירו תודה לאלים ובמיוחד לפוסידון - אל הים על ניצחונם הגדול בטרויה. דבר שגרם למסע יסורים בלב ים, שבו כולם למעט אודיסאוס (שאתנה מגינה עליו) נהרגו. ואצל מחזריה החוצפנים של פנלופה, באודיסיאה], שנאלצו לשלם בסוף במותם, על הסגת הגבול היהירה שלהם בביתו של אודיסיאוס.
ההיבריס מתואר לעתים קרובות בתור שגיאתן של הדמויות בטרגדיה היוונית, והסיבה לחורבנם, או הנמסיס שלהן. אלא שהטרגדיה מייצגת רק חלק קטן ממקרי ההיבריס בספרות היוונית, וברוב המקרים ההיבריס מתייחס לעבירות שבין אדם לחברו. כיום ידוע שהיוונים לא חשבו על פי רוב על ההיבריס כעל עניין דתי שהאלים מענישים בגללו.
המשנה במסכת אבות מזהירה על כך: "אל תשתדל לראותו בשעת קלקלתו". על פי חז"ל : "המתכבד בקלון חבירו אין לו חלק לעולם הבא". (לפי הויקיפדיה העברית)
שלמה המלך כתב במשלי:"לִפְנֵי שֶׁבֶר גָּאוֹן וְלִפְנֵי כִשָּׁלוֹן גֹּבַהּ רוּחַ" (ט"ז,י"ח); "גאון" - ענינו ממשלה כמו גאון יעקב (עמוס ז')(מצודת ציון) ; ""לפני שבר" - טרם יבוא שבר על הרשע בא לו מתחלה גאון וממשל רב כי בזה יכפל הצער (מצודת דוד)
הרמב"ם כתב:"מצוה על כל אדם לאהוב את כל אחד ואחד מישראל כגופו שנאמר ואהבת לרעך כמוך לפיכך צריך לספר בשבחו ולחוס על ממונו כאשר הוא חס על ממון עצמו ורוצה בכבוד עצמו והמתכבד בקלון חבירו אין לו חלק לעולם הבא.( משנה תורה לרמב"ם · ספר המדע · הלכות דעות · פרק ששי · הלכה ג)
מסורת ישראל[]
הלכה יומית[]
הלימוד היום לרפואת אליעזר ליפא בן הֶנְיָה גֵישָא בתושח"י, נא להתפלל לרפואתו (ולהזכיר את שמו בפה)
בס"ד
הלכות תפילת שחרית / פסוקי דזמרה
- לכתחילה, צריך האדם להקפיד לבא בזמן לתפילה בבית הכנסת, כדי שלא יצטרך לדלג ולשנות את סדר התפילה, כיון בסדר זה יש סודות נעלמים ודברים נפלאים. (מש"ב וכה"ח סי' נב)
- אף מה שהותר במקרים מסוימים לדלג ולשנות את הסדר [כפי שיבואר להלן] זהו רק אם בא להתפלל בציבור, וזה המנין היחיד. אבל אם יש כמה מנינים, עליו להצטרף למנין הבא ולהתפלל כסדר. (כף החיים)
החכם אומר הריני לומד שתי הלכות היום ושתים למחר עד שאני לומד את כל התורה כולה (ויקרא רבה)
ברשות המקור:halachotbeyom@gmail.com
ארץ ישראל שייכת כולה לעם ישראל[]
מאת: הרב דב ביגון
"כי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל..." (ויקרא יט' כג'). מפרש אור החיים הקדוש - מכאן שמצוה לבוא לארץ, דהיינו לעשות עלייה ולנטוע בה עצים, דהיינו - להתיישב בה (וכידוע ר' חיים בן עטר זצ"ל היה נאה דורש ונאה מקיים ועלה ארצה). הנוטע עצים בארץ, הולך בדרכו של הקב"ה שכבר בתחילת בריאת העולם לא נתעסק אלא במטע ככתוב "ויטע ד' אלקים גן בעדן" - אף אתם כשתיכנסו לארץ לא תעסקו אלא במטע תחילה (עיין ויקרא רבה כה' ג') . אבל אין זה מספיק לנטוע עצים, יש לעבוד ולשמור על הנטיעות כפי שנאמר כבר לאדם הראשון שהניחו בגן עדן "לעובדה ולשומרה", וכדברי חז"ל: בשעה שברא הקב"ה את האדם הראשון נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן אמר לו - ראה מעשי כמה נאים ומשובחים הן, וכל מה שבראתי בשבילך בראתי! תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי (קהלת רבה, ז'). גם האבות, בבואם לארץ עסקו בנטיעה. אברהם אבינו נטע בבאר שבע "ויטע אשל בבאר שבע, ויקרא שם בשם ד' אל עולם" (בראשית כא', לג'). יצחק אבינו: "ויאמר אליו ד' אל תרד מצרימה שכון בארץ" - עשה שכונה בארץ ישראל, הוי נוטע הוי זורע (בראשית רבה סה'). יעקב אבינו קונה אדמה בארץ "ויקן את חלקת השדה אשר נטע שם אהלו..." (בראשית לג' יט'). הנטיעה בארץ היא במטרה למלא את השליחות האלוקית, כפי שכבר נאמר לאברהם אבינו "לך לך... אל הארץ אשר אראך ואעשך לגוי גדול... והיה ברכה... ונברכו בך כל משפחות האדמה", ומעשה אבות סימן לבנים.
נכון לעכשיו, זכה ט"ו בשבט ראש השנה לאילנות שחיבת ארץ ישראל מאירה ביום זה, חיבה המתגלה על ידי נטיעת עצים, על ידי אכילת פירות ארץ ישראל וקיום מצוות "קום התהלך בארץ לאורכה ולרוחבה". אבל לא מספיקה אהבת הארץ וחיבתה אלא גם מסירות נפש על אחיזתנו בארץ ישראל כולה. ארץ ישראל כולה שייכת לעם ישראל, וזו לא רק סיסמא. זו צריכה להיות המדיניות של ממשלות ישראל, והממשלה שתקום בעז"ה. יש להסיר מעל סדר היום המדיני את הרעיון של חלוקת הארץ ומסירת חלקיה לעם זר. ארצנו האהובה אשר ציפתה לנו אלפיים שנה, כואבת ובוכה ומצטערת על אותן מחשבות ותוכניות לנתח אותה ולמסור חלקים ממנה לאחרים ח"ו. נתאחד כולנו ונתחזק ונקרא בקול גדול: ארץ ישראל שייכת כולה לעם ישראל! ומתוך כך נזכה להמשיך ולצעוד בגאון במעלה הדרך לגאולה השלמה.
מהמצפה לישועה השלמה
מתוך העלון לשבת "באהבה ו
אם ראשונים בני מלאכים אנו בני אנשים[]
{בעקבות לימוד הדף היומי}
אם ראשונים בני מלאכים אנו בני אנשים, ואם ראשונים בני אנשים אנו כחמורים, ולא כחמורו של רבי חנינא בן דוסא ורבי פנחס בן יאיר. (מסכת שבת, קי"ב)
כפשוטו
אבותינו כדוגמא - הרב חנניה מלכה באתר ישיבה כתב: על מעשה יהודה ותמר מציג שאלה:
כאשר אנו לומדים את סיפורי התורה ישנה לפעמים תחושה כי חז"ל ניסו להקטין או לכסות על דברים לא מוסריים כביכול שעשו אבותינו. דוגמא לדבר: מעשה יהודה ותמר המסופר בפרשתנו, שעליו אמרו חז " ל שאת יהודה כפה מלאך התאווה לעשות את מעשהו (בר"ר פה, ח). דוגמא נוספת, דברי רבותינו על מעשה דוד ובת שבע, "כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה" (שבת נו.). נראה ששתי אמירות אלו הן נגד פשט הכתובים שמהם משתמע שהם היו מעשים לא מוסריים.
האם התורה או חז"ל ניסו להסתיר את מעשיהם הלא טובים של אבותינו? מה הניע את חז"ל לבאר את המעשים הללו כפי שהם ביארו?
ומשיב תורה מבקרת- ראשית יש לדעת, כי תורת ישראל היא תורה המרבה לבקר את גדוליה . לא מצינו בספרי שאר הדתות בקורות על גדולי הדת, כפי שאנו מוצאים בתורת ישראל (תורה שבכתב ותורה שבעל פה). תורתנו אינה מסתירה דבר. ההיפך הוא הנכון! היא מרבה לספר בעניינים אלו כפי שעוד יתבאר להלן.
וממשיך בנושא הנידון - במסכת שבת נאמר "אם ראשונים בני מלאכים אנו בני אנשים ואם ראשונים בני אנשים אנו כחמורים" (שבת קיב:). עוד נאמר בגמרא: "אמר רבי יוחנן ליבן של ראשונים כפתחו של אולם, ושל אחרונים כפתחו של היכל, ואנו כמלא נקב מחט סידקית" (ערובין, נג.).
ועל פי זה כתב בספר "שם עולם":"צריך האדם לידע, שהדורות שלפנינו כל מה שהוא מוקדם בזמן הוא מוקדם במעלה...לכן כשיתבונן האדם בגדולתם של הראשונים וכל שכן בראשוני ראשונים כגון נביאים וכמה דורות של תנאים...ויראה כמה התחזקו הם בקיום התורה, וממש היה אצלם מסירות נפש על כל פרט ופרט, ממילא אף אנו בוודאי יכולים לסמוך עליהם ולא לפקפק כלל בשום דבר ח"ו...ואם יקשה עלינו שום דבר מדברי חז"ל נתלה אותו הדבר במיעוט שכלנו כי במה נחשבנו נגד גדולי עולם כמוהם" (שם עולם ח"א, פ"כד). על סבא שלך היית מאמין?
ולהבהרת העניין בצורה חדה יותר נביא משל: משל לאדם אשר לו סבא צדיק שנפטר לבית עולמו, והוא זוכר את הצדיקות המופלאה שהייתה לסבו. ופתאום בא אדם ומספר לו כי סבו הצדיק, במהלך חייו, בא על אשת איש. אותו נכד מיד יתקוף את אותו מוציא לעז על סבו. כיוון שהוא יודע שאין סיכוי שסבו היקר עשה מעשים שכאלו.
יתרה מזאת אם היו אומרים על אחד מהצדיקים בני דורנו (החפץ חיים, הבבא סאלי) כי הם באו על אשת איש, לעולם לא היינו מאמינים, וגם אם היו מראים לנו תמונה היינו בטוחים שיש כאן זיוף, כיוון שאנו יודעים שדבר זה לא יכול להיות.
קל וחומר בן בנו של קל וחומר, שחז"ל, שהם עצמם היו קדושי עליון, והם ידעו את מדרגת אבותינו הקדושים, שמדרגתם ודאי גדולה ממדרגתם, הבינו כי אין סיפורי התורה על יהודה ודוד המלך כפשוטם. והבנה זו הביאה אותם לפרש כפי שפרשו.
לסיכום - במאמר זה הראינו, כי לא התורה ואף לא חז"ל מנסים להסתיר או לכסות חטאי אבותינו. כמו כן סקרנו שלש סיבות מדוע אומרים חז"ל שאבותינו לא חטאו במקום שמבחינת פשט הפסוקים נראה הדבר ההיפך:
- חז"ל דברו מבחינה הלכתית ולא מבחינה מוסרית.
- בגלל ידיעת חז"ל את מעלת אבותינו הקדושים, הם הבינו כי הספורים על חטאיהם אינם כפשוטם.
- בגלל שחז"ל ידעו את מעלתם שלהם עצמם, והם ידעו כי הם בעצמם לא היו נכשלים בחטאים כאלו, הם הבינו שקודמיהם, שהיו מעולים מהם, ודאי לא נפלו בחטאים אלו כפשוטם. ולכן הם פרשו את הדברים באופן שהם פרשו.
מתוך הספר "לקראת שבת".
רפואה משלימה במשנת הרמב"ם[]
פרופסור יונתן הלוי-רפואה משלימה במשנת הרמב"ם
פרופסור יונתן הלוי-רפואה משלימה במשנת הרמב"ם
מאת: פרופ' יהונתן הלוי - מנהל המרכז הרפואי בשערי צדק ב הכנס הרביעי למורשתו של הרמב"ם
רפואה משלימה ואלטרנטיבית כוללת מגוון רחב של אמצעי ריפוי שאינם מובנים במערכת
הבריאות הקיימת בחברה או בתרבות מסוימת בפרק זמן נתון בהיסטוריה. קשה, לפיכך, לדון
ברפואה משלימה במשנת הרמב"ם על פי תפיסתנו את הרפואה המשלימה בימינו לאור התפתחות
הרפואה ב 800 השנה מאז תקופת הרמב"ם.
עם זאת, כמו בכל שטח בו עסק, הקדים הרמב"ם בדורות רבים חוקרים ורופאים אחרים כאשר הדגיש חשיבותם של אורח חיים בריא כמפתח לאריכות ימים בבריאות טובה, גישה הוליסטית לטפול בחולה תוך ייחוס חשיבות רבה לתפקיד שממלא הקשר גוף נפש בבריאות האדם - ובהתמודדותו עם חולי וחשיבותם של צמחי מרפא בגישה הטיפולית התרופתית. אנסה בהרצאה להמחיש עד כמה מעמיקה וכוללנית היתה תפיסת הרמב"ם את אמנות הרפואה.(מתוך תקציר ההרצאה)
עם ישראל[]
על חוקר שפת יהודי דרום איטליה שגורשו בשנת 1492[]
ביום עיון לחוקר מורשת יהדות איטליה, פרופ' יוסף ברוך סרמוניטה, האזנתי להרצאתו של מיכאל ריז'יק, פרופ' לבלשנות באוניברסיטת בר-אילן.
עבודת הדוקטור שלו באוניברסיטה העברית בירושלים הייתה בנושא "מסורות לשון חכמים באיטליה בכתבי יד של מחזורים מן המאות הארבע-עשרה עד החמש-עשרה" בהדרכתו של פרופ' משה בר-אשר (ראו צילום הכריכה משמאל)
היום, הוא מוכר בתור חוקר השפה של יהדות דרום איטליה (שגורשה ממקומה בשנת 1492) ומצא את עקבותיה בשפת בני הקהילות היהודיות במרכז ובצפון איטליה.
מיכאל ריז'יק. נולד בשנת תש"כ במוסקבה. למד ביולוגיה וגנטיקה, פירסם עשרה מאמרים בתחום גנטיקה מולקולרית וכן למד בישיבת הרב שטיינזלץ במוסקבה .
עלה ארצה בז' בתשרי תשנ"א והתיישב באלון שבות. למד בישיבת "הר עציון". ולמד בחוג ללשון העברית בירושלים, שם סיים את לימודיו תואר דר'.
הוא פועל גם במסגרת "האקדמיה ללשון העברית" בירושלים.
הנה ציטוטים מחיבורו "מסורות לשון חכמים" מצוטטים הקטעים הבאים:
המקור:ספרי גוגול
בשנת 2002 הוא קבל מילגת וויג'וואני ונסע לדרום איטליה במסגרת התכנית המשותפת של האוניברסיטה העברית ואוניברסיטת מילאנו לחיפוש קטעי כתבי יד עבריים המנוצלים לכריכות במאות הט -ו" ז"הי ; הוא מצא כמה קטעים מסוג זה בספריות נאפולי וביניבינטו .
על "הדקדוק ואוצר המילים באיטלקית היהודית הקדומה כנגד להגי הגטו : השונה והמשותף, מסורות, ט"ו, תש"ע 2010, עמ' 155-172. הירצה בפני באי יום העיון.
לזכותו רשומים:
- ועוד 15 מאמרים באיטלקית
מה עלה בגורלם של ניצולי השואה[]

החוקרת
ליליאנה פיצ'וטו מהמרכז לתיעוד יהודי עכשוי במילאנו (רשות המחקר לזכר השואה באיטליה) הודיע ביום 23 בינואר 2013 על סיומו הקרוב של מחקר הכולל את סיפורם של 8,888 ניצולים מהשואה מתות 33 אלף הניצולים ואןכלוסיה של למעלה מ-40 אלף (בשואה הושמדו מעל 8 אלפים מיהודי איטליה.
בעזרת סוכניות מתאימות, קרנות מחקר ומימון מבנקים פרטיים ראיינו קרוב ל-650 ניצולים, קראו 250 ספרי זכרון וחקרו יותא מאלף מסמכים.
אלו השארית מתוך 33 אלף ניצולים שעדיין בחיים, לאחר שעברו תלאות רבות מאז סיום המלחמה.
המידע האישי שלהם, הביא את סיפורם. התוצאות המצוינות שהושגו הן כדי להיחשב מדגם של כל הקבוצה. אבל משהו חשוב מאוד: יש לך גם את שמותיהם של הלא היהודים הנדיבים להומניטרי, חברתי, דתי, שהשאילו את עצמם כדי לעזור להם. מי פתח את בתיהם, שאושפזו בבתי חולים, חלקם במוסדות דתיים, שגבול הצפון accompagnatoalla עם שווייץ, שהוביל אל מעבר לקווי החזית בדרום, שהלווה כסף, שספק מסמכים שקר.המחקר, אשר יכול להיחשב מתקדם ביותר בנושא זה באירופה, יפורסם על ידי Mursia המו"ל בשנים הקרובות. זה ייתן לנו, יחד עם הספר בזיכרון, זכרון הספר של גאולה.
ארץ ישראל[]
הבנק העברי הראשון בארץ-ישראל, 1848-1915[]

הבנקאי הראשון - חיים אהרן ולירו

פנייה ללקוחות לפעול באמצעות הבנק
במוזיאון ארץישראל בתל-אביב מתקיימת תערוכה, הכוללת צילומים, מסמכים ואביזרים של הבנק היהודי הראשון.
התערוכה עוסקת בפעילות הבנקאית שהתנהלה ביישוב היהודי בירושלים במאה ה-19 ובראשית המאה ה-20, באמצעות תעודות פיננסיות, מניות, איגרות-חוב, שטרות, המחאות ומסמכים אחרים. בימינו אלה, כשמניה היא רישום במחשב ותו לא, קשה להעלות על הדעת את העבודה הרבה שהושקעה בתכנון תעודות המניות שהונפקו בשנים ההן, שהיו בהן עיטורים ומוטיבים בעלי מסר רעיוני וציוני.
הבנק של יעקב ולירו, מייסד המוסד הפיננסי היהודי הראשון בארץ-ישראל, פתח את שעריו בשנת 1848. הוא שימש בעיקר צינור להעברת כספי תמיכה לקהילה היהודית בארץ, גם מטעם "הפקידים ואמרכלים מאה"ק באמשטרדאם" שהיה הגוף האירופי המרכזי בגיוס תרומות למען תושבי הארץ והכוללים. כמו כן, הבנק סיפק שירותים לשלטון העות'מאני וביצע עסקאות פיננסיות עם בנקים רבים בארץ ובעולם, ביניהם הבנקים של משפחת רוטשילד.
לפי פירסום של החברה להגנת הטבע, הסניף היה בעיר העתיקה, ברחוב דוד 25. הוא שכן בשני חדרים, אשר החלונות שלהם פנו לבריכת חיזקיהו. בכניסה היה חריץ למזוזה, וכיום אין לה סימן. לבנק היה סניף ביפו, אשר מנהלו הבן של הבנקאי וסניף נוסף בדמשק.
חיים ולירו רכש את אדמות שכונת מחנה יהודה היום, עליהם הוקם בית חולים שערי צדק ובית זקנים. היום, הכיכר המרכזית באזור קרויה על שמו.
עופר אדרת באתר הארץ סוקר את התערוכה וכתב:
בתערוכה החדשה מוצג כרטיס הביקור המצולם שלו – פריט מהסוג שיצרו לעצמם בני מעמד בינוני וגבוה באירופה מאמצע המאה ה-19. בתצלום הוא נראה לבוש במדי צבא עות'מאניים בעלי רקמה מוזהבת וצווארון רקום ועל חזהו שלושה אותות. אחד מהם הוענק לו על ידי קיסר אוסטרו-הונגריה פרנץ יוזף, לאחר ששירת אותו נאמנה בעת ביקורו בירושלים ב-1869. הביקור לא היה האירוע ההיסטורי היחיד שנקשר בבנק ולירו. הבנק העניק שירותים גם לחברה שהקימה את מסילת הרכבת לירושלים, שנחנכה ב-1892.
בקעת סאנור מוצפת מים[]

מבט מכפר סנור לעבר הבקעה שלדברי הכפריים עלולה להיות מוצפת מים - צילם בשנת 1968 - דניאל ונטורה

הבקעה מוצפת מים 2013 המקור: האתר הרשום בצילום
אתר ערבי panet.co.il הביא תמונות מבקעת סאנור המוצפת מים, עד עומק של 3 מטר.
מי שביקר באזור, כאשר ניתן היה לעשות כן, שמע על התופעה. נציין רק 2 עובדות הקשורות לתולדות ארץ ישראל:
- ליד סאנור יש חורבה בשם "ח'רבת ח'ייבר". הארכאולוג צבי אילן סייר במקום בשנת 1971, ומצא כי תושבי הכפר סאנור הסמוך מודעים לכך "כי שם גרו היאהוד בימי קדם (ח'רבת ח'ייבר)". התושבים יודעים גם על מסורת ערבית-מקומית שעל פיה כאשר גורשו היהודים מחצי האי ערב היו שבחרו לעלות לארץ-ישראל ולהתיישב בח'רבת ח'ייבר אשר בעמק סאנור. מסורת מקומית נוספת מספרת על מלך יהודי שישב בכפר סאנור ועל בתו שישבה בתל ח'יבר. עוד פרטים כאן
- כאשר תושבי האזור מרדו במושל הטורקי שישב בעכו - עבדאללה פאשה. בני ג'ראר מעבר הירדן - המשפחה השלטת בכפר ובאזור - סירבו לשלם מסים. בעזרת סיוע שקיבל עבדאללה פאשה מלבנון הוא הכניע את המורדים. בשיר השני, אמיר הדרוזים, שלח כוחות מלבנון ובהם גם מאה לוחמים יהודים מהכפרים הלבנוניים חצביה ודיר אל קמר
על דעת המקום: בעקבות איוב לארץ עוץ[]

האתר בבשן
מאת: יהודה זיו מתוך הפורטל של פרופ' דוד אסף לקריאת המאמר במלואו - הקש כאן
אין ספק שאיוב היה צדיק גדול, ולפיכך מה פלא אם דמותו נתגלגלה מן המקרא גם אל מסורות הנצרות והאִסְלָאם. היום מקובל ש'עוּץ' (איוב, א 1), ארץ מגוריו, מקומה בדרום-מזרחה של ארצנו, בגבול אֱדוֹם וערב, אך לא תמיד היה כך. אדרבה, הזיהויים הקדומים היו דווקא בצפון-מזרחה של ארץ ישראל, באזור הבשן והגולן.
המסורות העתיקות הצביעו על המיקום בבשן וכך נכתב:
יוסף בן מתתיהו (פְלַבְיוּס) קבע כבר במאה הראשונה לספירה את מקומה של עוץ ב'ארץ טְרָכוֹן' (קדמוניות א, ו, ד), היא 'אַ-לֶּגָ'ה' שבצפון-מזרח הבשן, לרגלי הר חורן, הנושא היום את הכינוי 'גַ'בַּל אַ-דֻּרוּז' (הר הדרוזים). במאה הרביעית זיהה אֶבְסֶבִּיוּס את עירו של איוב עם קַרְנַיִם המקראית (בראשית, יד 5), שאף היא במערב הבשן: 'שם, על פי המסורה, מראים את בית איוב' (ע"צ מלמד, ספר הָאוֹנוֹמַסְטִיקוֹן לאבסביוס, ירושלים תשכ"ו, ערך 576). ואכן, מסגד ביישוב שֵׁיח' סַעַד – על מקומה לשעבר של קרניים – מכונה עד היום בשם 'צַחְ'רַת אַיּוּבּ' (סלע איוב), בעקבות שבר מצבת ניצחון של רעמסס השני מלך מצרים, המוצב בו; וכך אף באַל-מַרְכַּז (הַמֶּרְכָּז), יישוב-בת של שייח' סעד, שכינוי זה הוענק לו כששימש מושב מושל הבשן בימי השלטון העות'מני, אך בימי הביניים נשא עדיין את השם 'דֵיר אַיּוּבּ' (מנזר איוב). בכפר זה מצביעים היום על קבר 'אַ-נַּבִּי (הנביא) אַיּוּבּ' ואף על 'עֵין אַיּוּבּ', שמימיו נקווים בבריכת 'חַמָּאם (מרחץ) אַיּוּבּ'.
מפה לטינית משנת 1300, השמורה בספריית העיר פִירֶנְצֶה, מציינת את קבר איוב ואשתו שבדיר איוב לא-הרחק מ-Sueta, היא 'סֻוֵידָה' (שחורה), בירת הר חורן, ומפה זו מציינת אותה כמולדת 'בִּלְדָּד הַשּׁוּחִי', אחד משלושת רעי איוב.
יש לו עקבות גם בארץ ישראל : ליד ים כנרת, בצפון השומרון, בהרי ירושלים ואפילו ליד ירושלים בעמק קדרון.
פרט המעניין הוא, שבאחד האתרים עמדה לקום המושבה היהודית הראשונה (ראו במאמר)
המסילה העות'מאנית מנחל שורק לפאתי עזה[]
המסילה העות'מאנית מנחל שורק למבואות עזה - 1916
המסילה העות'מאנית מנחל שורק למבואות עזה - 1916
דר' אבי ששון מהחוג ללימודי ארץ ישראל, המכללה האקדמית אשקלון הרצה על "המסילה העות'מאנית (בימי מלחמת העולם הראשונה) מתחנת הצומת (תחנת הרכבת בנחל שורק) לגזרת עזה (היום ליד קיבוץ יד מרדכי) ושלוחת הוג (היום גבעת הכלניות בו קבורה לילי שרון). ההרצאה ניתנה במסגרת במסגרת כנס הרכבות בדרום ארץ ישראל העולם הראשונה בחסות המועצה לשימור אתרי מורשת ישראל והעמותה למורשת מלחמת העולם הראשונה בקיבוץ להב ביום י"ג בשבט תשע"ג
שרידים מהמסילה מצויים ליד כפר אחים, משואות יצחק, תחנת הרכבת דיר-סניד וניר-עם
כדאי לדעת[]
סיפור מציל חיים[]
(התקבל במייל)
פתאום באמצע החיים - סיפור מציל חיים
בשבח ובהודיה לה' יתברך, על הנס הגדול שנעשה לי, קיבלתי על עצמי לספר את סיפור ההצלה שלי.
למי שלא מכיר אותי, אני בן 54, בריא ב"ה ללא אירועי לב במשפחה, נשוי באושר, אוכל טבעוני (מזה 3 שנים), לא שמן, לא מעשן ומאד אופטימי ורגוע.
עם כל זה, ביום רביעי 16/1/13, בדרכי חזרה מהעבודה, על כביש 1 בדרך מראש העין לירושלים, התחלתי להרגיש כאבים ביד שמאל בין המרפק לכתף.
בהתחלה, לא ייחסתי חשיבות לכאבים וניסיתי להעבירם בנשימות עמוקות ובעיסויים (כך מתמודדים בטבעונות עם כאבים). הכאב לא רק שלא עבר, אלא התחזק. כשעברתי באזור לטרון, החלטתי שאני לא ממשיך בנסיעה לירושלים, אלא מחפש מקום בטוח לעצור בו ו"להקשיב" לכאב. כשחלפתי על פני שער הגיא, היה ברור לי שאני עוצר בשורש. בדרך הקצרה עד שורש כבר הרגשתי שמשהו חריג קורה לי. התפללתי לקב"ה וביקשתי ממנו שייתן לי להגיע בשלום עד שורש ושכמובן ייתן לי להמשיך לחיות.
הגעתי לשורש, החניתי את הרכב ותוך כדי התקשרתי לאשתי, דיווחתי לה שאני לא מרגיש טוב, וביקשתי ממנה שתזמין לי אמבולנס בדחיפות. חניתי ליד ניידת משטרה ובמקביל עדכנתי את השוטרים במצבי וביקשתי שימתינו איתי עד להגעת אמבולנס.
תוך כמה דקות הגיעו מתנדבים של איחוד הצלה ומיד לאחריהם הגיע אמבולנס של מד"א. באמבולנס ביצעו לי בדיקת אק"ג ודי מהר התברר כי אני בעיצומו של "אירוע לבבי", עם "אוטם קדמי". בינתיים הגיע נט"ן שלקח אותי ישירות לחדר הצנתורים בהדסה עין כרם.
יצאתי מהמשרד בשעה 20:00 ובשעה 22:20 כבר שכבתי במחלקת טיפול נמרץ, לאחר שבצנתור הצליחו לפתוח חסימה של 100% באחד העורקים הראשיים!!
בבוקר שאחרי, התחלתי להבין את עוצמת הנס שקרה לי, כאשר הרופאים "הורידו בפני את הכובע" על הדרך בה נהגתי, תרתי משמע.
בכדי לחדד את תחושת הנס, קצת אחרי הגיעה אשה צעירה ממני בכמה שנים, לאחר שהמתינה בביתה 4 שעות עד שהזמינה אמבולנס. היא הגיעה לאחר החייאה ממושכת שבוצעה בה באמבולנס ולמרות שהרופאים הצילו את חייה, היא תישאר עם פגיעה בלב – "חולת לב", כאשר אני בעזרת ה' אוכל לחזור לפעילות רגילה לחלוטין, לאחר תקופת החלמה ושיקום.
וכעת להמלצות מצילות החיים:
- אם זה קרה לי זה יכול לקרות לכל אחד מכם. כמובן שמי שנמצא בקבוצת סיכון צריך להיות מודע יותר וגם להיבדק בהתאם להמלצות רופא המשפחה.
- אם אתם מרגישים לחץ ביד שמאל, שלא מרפה ואפילו מתחזק, בכל מקום בו אתם נמצאים, הזמינו אמבולנס מיד. הפרמדיק שטיפל בי אמר, כי מהירות הטיפול קריטית ביותר להצלה ולהחלמה. לדבריו, אילו הייתי ממשיך בנסיעה, זה היה עלול להיגמר אחרת לגמרי, חס וחלילה. הוא הדגיש – הזמינו אותנו לחינם, שמא נגיע מאוחר מדי!!!
אני יצאתי מבית החולים לאחר 4 ימי אשפוז, ב"ה ללא כל פגיעה בלב, רק בגלל מהירות הטיפול.
- אם אתם רוצים להרגיש מהו הכאב המדובר, בקשו מחבר שיחבוק עם כפות ידיו את הזרוע שלכם באזור הלב ויתחיל ללחוץ.
- הלב, כשמו כן הוא הינו האיבר המרכזי בגופנו. הקשיבו לו, התייחסו אליו וכך תוכלו לחיות חיים טובים ומאושרים.
לסיכום, החזון איש אמר: "עניין הביטחון הוא האמון שאין מקרה בעולם, וכל הנעשה תחת השמש הכל בהכרזה מאתו יתברך".
מתוך אמונה ובטחון מלאים בקב"ה, ברור לי לחלוטין שלא במקרה קרה מה שקרה. אני מודה לקב"ה על הזכות שניתנה לי לראות מקרוב עד כמה שברירים הם חיינו, ועד כמה אנחנו צריכים להודות לקב"ה בכל יום ויום על החיים שהוא נותן לנו.
במסכת סנהדרין כתוב: "כל המקיים נפש אחת מישראל, מעלה עליו הכתוב, כאילו קיים עולם מלא" – כאמור, קיבלתי על עצמי לשתף כמה שיותר אנשים בסיפור ההצלה שלי, על מנת שאזכה בעזרת ה' לקיים לפחות נפש אחת מישראל, ובכך לקיים עולם מלא.
עזרו לי בבקשה להפיץ הסיפור ושילחו אותו לכל רשימות התפוצה שלכם, ובכך גם אתם תיקחו חלק בהצלת עוד ועוד נפשות.
תודה לכולכם, רוב בריאות ושמחה, שנשמע רק בשורות טובות.
איל בן יעקב
נעימות חסידיות[]
הופעת יצחק מאיר ויהודנ סעדה בכנס הרמב"ם[]
יהודה סעדו הרקדה בכנס הרמב"ם
יהודה סעדו +הרקדה בכנס הרמב"ם
יצחק מאיר וחברים
יצחק מאיר וחברים
ויקי-קדומים לשנת תשע"ג[]
- קנ"א: לשבוע פרשת שלח תשע"ג
- ק"ן: לשבוע פרשת בעלותך תשע"ג
- קמ"ט: לשבוע פרשת נשא תשע"ג
- קמ"ח: לשבוע חג השבועות תשע"ג
- קמ"ז:לשבוע שחרור ירושלים תשע"ג
- קמ"ו:כ"ב אייר תשע"ג
- קמ"ה:בהר-בחוקותי - תשע"ג
- קמ"ד:ט"ו אייר תשע"ג
- קמ"ג:אמור - תשע"ג
- קמ"ב:אחרי-מות קדושים - תשע"ג
- קמ"א:ליום העצמאות - תשע"ג
- ק"מ:תזריע-מצורע - תשע"ג
- קל"ט:ביניים כ"ט ניסן - תשע"ג
- קל"ח:פרשת שמיני- תשע"ג
- קל"ז:ביניים כ"ב ניסן - תשע"ג
- קל"ו:חול-המועד פסח - תשע"ג
- קל"ה:לשבוע פסח - תשע"ג
- קל"ד: ביניים ח' ניסן- תשע"ג
- קל"ג: השבת הגדול ופרשת צו - תשע"ג
- קל"ב: ביניים א' ניסן- תשע"ג
- קל"א: ראש חודש ניסן ופרשת ויקרא - תשע"ג
- ק"ל: ביניים כ"ג באדר - תשע"ג
- קכ"ט:פרשת ויקהל-פקודי - תשע"ג
- קכ"ח: ביניים ט"ז באדר - תשע"ג
- קכ"ז: י"ד באדר - פורים - תשע"ג
- קכ"ו: ביניים ט' באדר תשע"ג
- קכ"ה: פרשת תצוה תשע"ג
- קכ"ד: ביניים ב' באדר תשע"ג
- קכ"ג: פרשת תרומה תשע"ג
- קכ"ב: ביניים כ"ה שבט תשע"ג
- קכ"א: פרשת משפטים תשע"ג
- ק"כ: ביניים י"ח שבט תשע"ג
- קי"ט: פרשת יתרו תשע"ג
- קי"ח: ביניים י"א שבט תשע"ג
- קט"ז: פרשת בשלח תשע"ג
- קט"ו: ביניים ד' שבט תשע"ג
- קי"ד:פרשת בא תשע"ג
- קי"ג: ביניים כ"ו טבת תשע"ג
- קי"ב:פרשת וארא תשע"ג
- קי"א: ביניים י"ח בטבת תשע"ג
- ק"י:פרשת שמות תשע"ג
- ק"ט: ביניים י"ב בטבת תשע"ג
- ק"ח:פרשת ויחי תשע"ג
- ק"ז:פרשת ויגש, חודש טבת- תשע"ג
- ק"ו:פרשת מקץ, חנוכה - תשע"ג
- ק"ה:פרשת וישב, ערב חנוכה - תשע"ג
- ק"ד:פרשת וישלח - תשע"ג
- ק"ג:פרשת ויצא - תשע"ג
- ק"ב:פרשת תולדות - תשע"ג
- ק"א:פרשת חיי שרה - תשע"ג
- ק:פרשת וירא - תשע"ג
- צ"ט:פרשת לך-לך - תשע"ג
- צ"ח:פרשת נח - תשע"ג
- צ"ז:פרשת בראשית - תשע"ג
- צ"ו:שמחת תורה - תשע"ג
- צ"ה:חג הסוכות - תשע"ג
- צ"ד:חג הסוכות ופרשת האזינו - תשע"ג