סיור בקדומים - יום שלישי 13 במארס 2012

מבט למערב מכרם הלוי. באופק מצפור בגובה 408 מטר מעל פני הים, הצופה מערבה לעבר כוכב יאיר. במקום הייתה עמדה חשובה של צבא ירדן עד מלחמת ששת הימים. בו נמצא קבר שיח' אחמד א-תַּ‏‏‏בּא‏ן מעל הכפר הערבי השכן:כור

100 2899 — סחלב בין הרוזמרין בשכונת האשקוביות

דְּמוּמִית קְטַנַּת-פְּרִי[]

Adonis microcarpa — קדומים אדר תשע"ב הוגדר בעזרת פורום צמחי בר - בתפוז

דְּמוּמִית קְטַנַּת-פְּרִי הוא עשב חד-שנתי, אדום-כותרת, ממשפחת הנוריתיים, המצוי בחבל הצומח הים תיכוני ובבתות הספר בארץ ישראל, ובמיוחד באזורים הבאים: מדבר יהודה, בקעת הירדן, עמק יזרעאל, השפלה וההרים. הוא נבדל מצמחים אחרים שפרחיהם אדומים, כגון נורית אסיה וכלנית מצויה, בכך שפרחיו קטנים יותר.

תאור הצמח- גובה הצמח 12-20 ס"מ. עליו גזורים פעמיים או יותר ומסודרים באופן מסורג לאורך הגבעול. הפריחה בחודשים פברואר, מרץ ואפריל. ייחודו של המין הוא בפרי: הפרודות, חלקי הפרי, כמעט חלקות ואין בהן חריצי אורך ולא חגורת שיניים. בראשן ישנה שן עדינה ובינה לגב הפרודה ישנו מפרץ עמוק וצר מאד‏‏
סיפור עם- האגדה מספרת כי הפרח צמח מטיפות דמו של נער יפה תואר, "אדוניס", אשר נטרף על ידי חיה רעה, מכאן שמו המדעי של הסוג
צמח רעיל מחקרים מצאו כי הפרי של מיני דמומית שונים מכיל ‏‏חומרים רעילים, שגרמו למותם של סוסים וצאן.

לפרטים נוספים על הצמח ומראה מקומות

פריחת פרי ההדר[]

CITRUS LEMON flower — פריחת לימון מתוק י"ז אדר תשע"ב

את הפריחה חשים בשרון (של פעם). היום ניתן רק לחוש בה בירידה משייח אליאס. מעט גם ניתן להריח בגינות פרטיות בקדומים. (הנה דוגמא בצד שמאל)

לימון מתוק נחשב לאחד מעצי פרי הדר הנפוצים במשקי-בית. תכונותיו:

עץ גבוה יחסית, נוף ירוק תמידי, קצב צמיחה מהיר ועמיד לקור ולמליחות.
פרחים לבנים, כמו בכל פרי-הדר, פורח באביב.

שימושים - (לפי הויקיפדיה העברית) - השימוש העיקרי בלימון הוא לבישול במיץ לימון והכנת לימונדה לשתייה. במטבחים רבים ברחבי העולם משתמשים במיץ לתיבול מאכלים, ובעיקר ב"מטבח הים תיכוני" וב"מטבח הבלקני". גרידת לימון - יש המשתמשים במעט קליפת לימון מגורדת למען הטעם והריח. נוהגים בדרך כלל להכניס גרידת לימון בתוך בלילות של מאכלים מטוגנים או מאכלים מטוגנים בפרט וגם באפיה גרידת הלימון הינה נפוצה מאוד ומשמשת למרכיב חיוני ומוסיף להרבה מאוד מאפים ועוגות.

לימונצ'לו הינו ליקר לימונים שמקורו בדרום איטליה, במיוחד באזור מפרץ נאפולי וחופה של אמלפי, אך הוא מצוי גם בסיציליה ובסרדיניה.

הליקר מיוצר מקליפות [לימונים בתוספת אלכוהול, מים וסוכר. ליצירת לימונצ'לו המובחר יש צורך בקליפות לימון ללא כל פגם ולכן באיטליה נוהגים לכסות את עצי הלימון ולהשתמש בכוהל מן המובחר.

הלימונצ'לו קל יחסית להכנה מחומרים ביתיים, ורבים באיטליה ובסיציליה נוהגים לכבד את אורחיהם בלימונצ'לו ביתי לאחר הארוחה. נהוג להגיש את הלימונצ'לו קר עד קר מאוד.

בֶּן-חָצָב יָקִינְתּוֹנִי[]

בֶּן-חָצָב יָקִינְתּוֹנִי בעל תפרחת מרובת הפרחים (50 עד 100) והעטיף הוא בעל צבי כחול - סגול. עמוד התפרחת עולה לגובה של 50 עד 80 ס"מ. אורך התפרחת נע בין 40 - 70 סנטימטרים ובה עשרות פרחים. הפרחים נפתחים מלמטה למעלה לפי הסדר. הפרחים נמצאים בסוף עוקצים ארוכים היוצאים מן העמוד צבעם אף הוא כצבע הפרחים. "הפריחה היא מן היפות בארץ" המקור: אבי שמידע, דוד דרום, "מדריך פרחי הבר בישראל", הוצאת [כתר, ירושלים, 1986 עמ'16‏

הפריחה מתחילה בראשית מרץ. האבקת הפרחים נעשית על ידי דבורים קטנות. כל פרח בנוי מששה עלי עטיף פתוחים לרווחה. העטיף הפתוח מאפשר לסוגים שונים של חרקים להיכנס את הפרח ולשאוב צוף . בן-החצב היקינתוני הוא צמח מוגן{{הערה|אכרזת גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה (ערכי טבע מוגנים), התשס"ה-2005

חלמית הגדולה[]

Malva sylvestris — חלמית הגדולה - קדומים אדר תשע"ב

חֶלְמִית הגדולה היא צמח עשבוני רב שנתיים במשפחת החלמיתיים. העלים הם בעלי אונות לסירוגין. גובה הגבעול נע בסביבות 50 ס"מ. לחלמית פרי קטן הראוי למאכל. גם עליהם של מינים רבים של חלמית ראויים למאכל, לדוגמה, בסלטים, לאחר בישול, בחביתת ירק או בקציצה מטוגנת.

החלמית (הידועה כ"חוביזה", מערבית: כ"לחם ערבי") וגם כ"לחם גמדים", נודעה בארץ בכך ששימשה את תושבי ירושלים למאכל בעת המצור והרעב במלחמת העצמאות. היא גדלה בשדות בר, אזורים זנוחים, אך גם בגינות הבתים.

חוקרים רבים נוטים לפרש את ריר החלמות, המופיע באיוב ו', ו' כריר של מיני הצמחים הנמנים על הסוג חלמית. במשנה היא נזכרת כצמח המכיל בגבעולו נוזלים, שבהם נהגו לשמר זרעים : "אין נותנים זרע דלעת לתוך החלמית שתהא משמרתו" (כלאיים א', ח').
המקור: מתוך "צמחי מרפא - מדריך שדה לצמחי המרפא של ארץ ישראל" מאת : נסים קריספיל

החלמיתא משמשת גם ברפואה העממית. כל חלקי הצמח מכילים ריר מחטא, שהוא יעיל מאד נגד שיעול, הפרעות בדרכי הנשימה ובדרכי השתן, וכתרופה בדוקה נגד פצעי נמק, כוויות ומחלות עור, דלקות במערכת המין הנשית העדינה, מחלות בדרכי השתן והכליות ולחפיפת הראש וחיזוק השיער.
המקור: מתוך "צמחי מרפא - מדריך שדה לצמחי המרפא של ארץ ישראל" מאת : נסים קריספיל

עוד על החלמית - כאן

גרויליאה זייתית[]

גרויליאה זייתית (Grevillea oleoides) הוא שיח, המכונה בארצנו "הגרוילאה" ובעולם "פרח אדום עכביש" שגדל ניו סאות ויילס באוסטרליה.

הגרוילאות המיוחדות והאקזוטיות, מיפות לנו את נוף החורף, וצובעות את הגן בעיקר בצבעי אדום וורוד, בעונה שבה כמעט כל יתר צמחי הגן נכנסים לתרדמה ארגון לגננות ולנוף בישראל
תאור - גרויליאה זייתית שיח זקוף, גדל עד 3 מטר (לא בגינות הציבוריות שלנו). העלים שלו הם בדרך כלל צרים. הפרחים הם אדומים וקטנים.
המלצות לגידול - רוב הגרוילאות השיחיות שנמצאות בארץ זקוקות לתנאים יבשים, כלומר: אדמה מנוקזת, השקיה מועטה אחרי קליטה, לא בקרבה לדשא ועדיף במקום מאוורר היטב. בנוסף הן יעדיפו אדמה חומצית ולא בסיסית- כלומר בלי שאריות פסולת בניה או אדמת גיר, ובלי עודף זרחן בקרקע. בדרך כלל בשולי גינה ובאזורים שכוחים יותר בגן יקל עליהם להתפתח.

פלפלון דמוי-אלה[]

פלפלון דמוי-אלה (שם מדעי Schinus terebinthifolius) הוא שיח או עץ קטן (7 עד 10 מ') הגדל באופן טבעי באזורים הטרופיים וסוב-טרופיים דרום אמריקה.

הענפים יכולים להיות ישרים, נשענים, או כמעט שרכיים, וכולם על אותו צמח. העלים מסורגים, באורך 10 עד 22 ס"מ, דמויי נוצה המסודרים בקבוצות של 5 עד 15 עלים; העלעלים יש להם שוליים מחודדים, קצה חד עד מעוגל וורידים צהובים. הציר הראשי של העלה עובר בין העלעלים ובדרך כלל הוא מכופף במקצת. צבעו של הפרי הוא אדום וצורתו היא כדורית בקוטר 4 עד 5 מ"מ, והוא נישא על פני צברים צפופים של מאות פירות יער.

פלפלון דמוי-אלה נחשב לעץ קטן ואטרקטיבי, שתפוצתו כעץ קישוט רחבה מאוד באזורים החמים של דרום אמריקה בזכות העלווה המרשימה והפירות שלו. למרות שהפלפלון אינו "פלפל" אמיתי (שם מדעי Piper), פירותיו המיובשים נמכרים לעתים קרובות כגרגרי פלפל ורודים. הזרעים יכולים לשמש כתבלין אם מנצלים אותם במידה הנכונה, והם מוסיפים טעם דמוי פלפל למזון. אולם, בכמויות גדולות הזרעים עלולים להיות רעילים.

פולשנות- קשה לשלוט בהתפשטות פלפלון דמוי-אלה כיוון שהוא שולח שורשים. יונקים עמוק לתוך האדמה, והוא יוצר שורשים חדשים אם גודעים את הגזע. כמו כן, פירות הצמח מופצים על ידי ציפורים למרחקים ניכרים מצמח האם (אורניתוכוריה), וכך נוצרים מוקדי פלישה חדשים.

עוד עליו קראו כאן

סולנום רנטונט[]

סולנום רנטונט (Solanum Rantonnetii) שיח בינוני - גובה ורוחב מעל מטר, נוף מעוגל, ירוק כל השנה, נוף מעוגל, הפריחה: סגולה ומופיעה ברוב ימות השנה. עקב מראו החיצוני נפוץ בגינות ציבוריות.

נמנה על משפחת הסולניים. לפי הויקיפדיה העברית:"המשפחה כוללת בתוכה, בין היתר, את החציל, דודא, פלפלת, תפוח אדמה, טבק, עגבנייה שלפח ופטוניה. סולניים מהווים מקור חשוב לאדם בצריכת מזון, תבלינים ותרופות. עם זאת חלק מהצמחים מכילים אלקלואידים בעלי פעילות ביולוגית, העשויים להפכם לרעילים עבור בני אדם ובעלי חיים החל מגרימת גירוי ועד לקטלניות."

המקור:עולם הגן

פרסיון גדול[]

פְּרַסְיוֹן גָּדוֹל (Prasium majus) הוא שיח גדול, גובהו עד 2 מ'. יכול להופיע כבן-שיח נמוך או כמטפס. הצמח נשיר-קיץ. השם העברי הוא תעתיק ותרגום של השם הלטיני.

פרסיון גדול פורח כחצי שנה, בין ינואר ליולי. הפרח דו-שפתני לבן עד לבן עכור, לא יפה במיוחד. הפרח מואבק על-ידי דבורים בינוניות. בעת הבשלת הפירות פתוח הגביע כעין סל, ובו 4 פרודות עסיסיות (לעיתים מתפתחות רק חלק מהן), בולטות בצבע סגול–שחור מבריק, והן מופצות על-ידי ציפורים. פרודות עסיסיות הן חריג במשפחת השפתניים.
כתב מייק לבנה אתר צמח בשדה

תפוצתו - בארץ, הפרסיון הוא צמח מצוי, והוא נפוץ בכל חבלי הארץ הים תיכוניים, ומופיע באופן נדיר גם בחבלים המדבריים של ארצנו. הוא מופיע בתצורות צומח שונות כדוגמת בתה וגריגה. הפרסיון מופיע גם במשוכות של כפרים נטושים יחד עם צמחי משוכות אופיניים אחרים דוגמת צבר מצוי, ובטראסות.

נצחה "שוורצקופף"[]

Aeonium Zwartkop — קדומים, גינה פרטית, אדר תשע"ב

נצחה "שוורצקופף" או Zwartkop (בהולנדית:ראש שחור) הוא צמח תרבותי, דומה לקקטוס ממשפחת הטבוריתיים. גובהו עד 1 מטר ורחבו עד 80 ס"מ. צבע ה"כרבולת" של הצמח שונה מצבע ה"קרקפת" המונה כ-30 פרחים. צבע הפרחים צהוב בדרך כלל, אבל מופיעים גם הצבעים: לבן, ורוד, פרחים אדומים מופיעים מינים מסוימים.

הוא נמנה על הצמחים הסוקולנטים, שהם בעלי עלים וגבעולים עבים ובשרניים המכילים תאים אוגרי מים בעל גזעים קרחים. אלו עטורים בשושנות עלים בגוון חום-שחור. הצמח פורח בבגרותו באביב בצהוב. נראה במיטבו בחורף ובאביב. מיוחד להם התופעה שמינים הגדלים גבוהים יכול לגדול עד 1.5 מטר אבל לפעמים מאבדים את העלים הנמוכים שלהם.

מוצאו מן האיים הקנריים ואיי מדרה (Canary Islands and Madeira)

הצמח חסכוני במים. זקוק לאדמה מנוקזת היטב. הוא זקוק לאור שמש. מתחת לטמפרטורה מסויימת (28 פרנהייט) הוא עלול לקפוא [1]

אחד המקורות :אתר שתיל
ראו גם צרור עיצות מאתר זה

אירוס גרמני[]

Iris germanica big — קדומים, גינה פרטית, אדר תשע"ב

אירוס גרמני ( Iris germanica) הוא מין צמח נוי מהסוג אירוס שממשפחת האירוסיים. הוא נוצר מהכלאה תרבותית. הצמח נפוץ בגינון וזנים רבים ומגוונים שלו פותחו במשך למעלה ממאה שנים.

האירוס הגרמני הוא גאופיט בעל קנה שורש מעובה ועלים דמויי חרב. באביב ובקיץ הוא פורח בגוני סגול, תכול, ארגמן, צהוב ולבן. פרחיו גדולים, אורכם כ-10 סנטימטרים, והם נישאים על עמודי תפרחת בגובה 70 עד 90 סנטימטרים.

בגינון משתמשים באירוס הגרמני במסלעות, ליד בריכות נוי ובקבוצות בולטות על רקע צמחי תכסית נמוכים. הוא גדל היטב בקרקעות כבדות ובחשיפה מלאה לשמש, והוא צומח בקצב בינוני. יש להשקותו ברמה בינונית והוא עמיד מפני קור, שרב ומליחות. הריבוי נעשה באמצעות חלוקת קנה השורש לחתיכות קטנות ושתילתן בעומק כ-15 ס"מ ובמרווחים של כחצי מטר.

המקור: הויקיפדיה העברית

יש שני סוגים:

I. g. var. florentina
I. g. var. germanica

I. germanica is known to produce the isoflavone irilone (מהויקיפדיה האנגלית) - כנראה בעל השפעה תרופתית [2]

נוף קדומים[]

,